זיקוקים לשנה החדשה

צריך כאן לכוון, לירות, ולחמוק מאויבים, כל זה במהירות מירבית.
בהתחלה אתם מקבלים יצור קטן, ולא כל כך משוכלל, אבל ככל שאתם מתקדמים במשחק נפתחת לכם אפשרות להיות יצור חזק, שיורה לכל הכיוונים.
האויבים הם רבים, ויש להם צורות שונות. כל אחד גם נע באופן אחר. הם מתנפלים עליכם גלים גלים, ואתם יורים בהם צרורות של פיקסלים. אם פגעתם, מתנפץ כל אוייב לעשרות פיקסלים ציבעוניים. לכל אחד ניקוד שונה - אם פגעתם בו, זכיתם בנקודות, ואם הוא התנגש בכם - יורדות לכם נקודות.
כל קליק הוא מטח פיקסלים, ויש שלב במשחק שבו מתאפשרת לחיצה רציפה לצורך יריות בלתי פוסקות.
התנועה של העכבר, בלי קשר לקליקים, גם מסובבת את היצור שלכם, וגם מפזרת את הפיקסלים המתעופפים במסך. לפעמים לא צריך לירות הרבה, ודי לטאטא את הפיקסלים לכל עבר. אויבים מתפוצצים מפוצצים גם את שכניהם, והמסך מתמלא באלפי זיקוקים צבעוניים.
אלו בסך הכל פיקסלים ציבעוניים, אבל זה כל כך יפה, שאתם מוצאים את עצמכם משחקים לא רק כדי לנצח, אלא גם כדי להתבונן בחגיגה הצבעונית.
במהלך המשחק נפתחות לכם אפשרויות להשתמש בגיבורים חדשים, עם תכונות שונות. ככל שמתקדמים, זה יותר קל, אבל נחמד גם לחזור לאחור. השלב שהגעתם אליו נשמר לכם תמיד, גם אם סוגרים את המשחק  (אם משחקים על אותו מחשב, כמובן ). ואפילו המוזיקה לא רעה.

Pixel

דברים שאפשר לעשות לפני שטורף אותך אריה

זה משחק קצר וחביב, שבמרכזו אנחנו מקליקים על חלקים שונים של מין יעל או צבי, שעומד להבלע בלועו הפתוח לרווחה של אריה.
אז זהו, שבהתחלה זה נראה כמו בעל קרניים הולך על ארבע, אבל כל קליק הופך אותו למשהו אחר, באופן מפתיע ובהחלט לא הגיוני. זה די פשוט, כי האזורים שעליהם צריך להקליק מסומנים, ואחרי נסיונות לא רבים אפשר להביא את החיה למצב שבו היא כבר לא נראית כמו משהו שאריה ירצה לאכול.
אז מגלים שבעצם יש בצד המסך מונה-זמן, שנעצר כשהתהליך מסתיים. על תמונת הסיום אפשר להקליק עוד מספר פעמים, ולחשוף בה חלקים חדשים, אבל... וכאן האתגר במשחק -זה אפשרי רק אם ביצענו את תהליך הפירוק במהירות מספקת. אם עשינו את זה לאט, החלקים האלה יהיו חסומים.
העניין הוא שמה שחסום לא נראה מעניין מספיק ( לטעמי ) בשביל להתאמץ ולשחק מהר. אני העדפתי את החלק הראשון של המשחק, וויתרתי על רוב ההישגים בהמשך. למרות שאני מודה ששיחקתי בו יותר מפעם אחת...
המוזיקה ברקע קצת מעצבנת בעיני. אפשר לכבות אותה, אבל אז גם לא שומעים את הצלילים של הפעולות השונות, וזה קצת חבל.
בקיצור, משחק מקורי מספיק בשביל להקדיש לו באופן חד פעמי את מעט הזמן שהוא דורש.

Transform

היצור הוא תבנית נוף מולדתו

אם יש לכם מצב רוח יצירתי, סבלנות וזמן, נסו את Caverns.

זה סוג של משחק Grow,  שמתרחש בסביבה שעל העיצוב שלה יש לכם שליטה. חלק מההנאה במשחק הוא עיצוב מחדש של פני השטח בחומרים/צבעים שונים. זה בעצם האופן שבו אתם יכולים להשפיע על הסביבה שקיבלתם, ולכן סוג כזה של משחקים מוגדר גם כ"ארגז חול" וירטואלי.

בין כל הגורמים בסביבה הזו יש יחסי גומלין שאת החוקיות שלהם אתם צריכים לגלות, אבל אין בהכרח התפתחות לינארית וסדר "נכון". חלק גדול מהזמן אתם אמורים מן הסתם לבהות במתרחש, ולנסות להבין מה קורה.
יצורים קטנים עולים מפני הקרקע, לכל אחד צבע, צורה והתנהגות משלו ( בהתאם לצבע הקרקע ממנה הם מגיחים ), הם מתרוצצים להם, נתקלים זה בזה, מתים, או יוצרים צורות חיים חדשות.
אתם צריכים לשחק עם הסביבה כך שיווצרו יצורים חדשים, כלומר לגלות איזה צבע עדיף לשים בכל מקום, וכמה ממנו בזמן מסויים, ייצור איזון אקולוגי אופטימלי. ברור שיש איזה הגיון שעומד מאחורי כל זה, אבל לא כל כך פשוט להיות אלוהי הפיקסלים.
מאידך, לאלוהים של הפיקסלים מותר גם לנוח, העולם לא יחרב אם אתם מניחים לו. בינתיים תוכלו לשמוע ברקע פס קול עם גוון מסתורי, וכל מיני קולות "סקוויק" של היצורים, שחיים את חייהם גם בלעדיכם.
הכל מעוצב בפשטות מירבית, באמצעות פיקסלים מרובעים, שיוצרים קוביות צבע מרובעות, ואין כאן שום קושי תיפעולי.
לעומת זאת צריך סבלנות להתבוננות מדעית ולהסקת מסקנות.

אם בכל זאת, סבלנותכם קצרה מדי מכדי להסיק את כל המסקנות בעצמכם, פנו לדף ההנחיות והפתרונות ב Jayisgames.
אחרי הכל, יש מטרה למשחק, ואתם אמורים לגלות איך נוצרים יותר מ 12 סוגים של יצורים.

ועל המשחק הזה אחראי אחד בשם Martín Sebastián Wain, שעומד מאחורי השם המסחרי TBAM, שזה ראשי תיבות של Two Bananas And Milk. לא פחות ולא יותר. באמצע המשחק הוא עשוי להציע לכם לעשות בשבילכם כל מיני דברים מצחיקים תמורת כסף, כמו אפילו לעצב במיוחד יצור אלמותי שיהיה רק שלכם. סתם, שתדעו עם מי יש לכם עסק. 

מיאו !

מה שהכי מעניין במשחק הזה, זה האופן שבו תנועת העכבר שולטת במצב העניינים.

במרכז המשחק עומד לו חתול, בלב צומת דרכים . כן, זהו חתול רחוב.

וכמו כל חתול רחוב, הוא ניזון משיירי מזון שמוטלים סביבו באופן אקראי. חתול רחוב בר מזל שכמותו - ללא הרף נזרקים אליו מזונות משובחים, ועליו למהר ולתפוס אותם, בטרם ירד ערכם התזונתי.

אבל זריזותו תעמוד לו רק כל עוד הוא מצליח להתחמק מזרם העוברים ושבים ההולך ומתגבר. עליו לנוע בפיקחות חתולית ובתנועות עקלתון חמקמקות, כדי שאיש לא ידרוך עליו חס וחלילה, כי אז מסתיים המשחק ביבבת מיאווו אחרונה.

תנועת העכבר בלבד מניעה את החתול, ויש לנו הזדמנות להקליק רק שלוש פעמים במהלך המשחק - כשהחתול אוסף גם כדורים  לבנים  (יש רק שלושה כאלה, כאמור ) הוא יכול באמצעות קליק אחד, בשעת כושר, להדוף את הקהל ממנו והלאה.

אבל זה לא הכל - תנועת האנשים ברחוב מושפעת מתנועת החתול ! כשהחתול נע לאט גם הסכנות הופכות איטיות, ולכן אין זה משחק שעיקרו מהירות, והוא עדיין מאתגר גם כשנעים לאט ובזהירות, בעיקר בשלבים המתקדמים.

העיצוב חינני ומינימליסטי, ויש התאמה מושלמת בין סיפור המסגרת לבין אופן הפעולה של המשחק - לא ראיתם מעודכם חתול כה חתולי, וכדי להצליח במשחק עליכם להיות... פשוט חתוליים.

Time for Cat !

מתנה לחג המולד

המשחקים הכי הכי הכי הכי יפים ברשת, הם אלה של Amanita Design.
בשביל לגלות משחקים כאלה מדי פעם, שווה לשוטט ולחפש משחקים.
שווה לספוג את הכשלונות הצורבים במשחקי זריזות ומיומנות שלא נועדו לעכברים קשישים.
שווה לבזבז את הזמן בהתמכרויות חולפות לפאזלים מטופשים.
שווה לפענח רשימות ארוכות של פתרונות וקודים כדי להצליח להחלץ מאיזה חדר שיש בו כרגיל ספה, עציץ וטלביזיה (וכן, צריך להרים את הכרית מהספה, כי מתחתיה נמצא תמיד משהו שיעזור לנו).
שווה בגדול. כי  Samorost 2 ,Samorost 1  ו Machinarium, הם היורשים המופלאים של  The Neverhood.
המשחקים האלה באמת מכניסים אותנו לעולם קסום - והיוצרים שלהם עשו בשבילנו הכל - עיצוב מקסים לפרטי פרטים, תנועה זורמת  בחלל תלת מימדי, חידות חכמות, דמויות שובות לב, סיפור יפה, ואפילו מוזיקה נהדרת. הכל מעניין, מלא דקויות, ואנחנו לא רוצים שזה ייגמר. Machinarium, שהוא החדש מבין השלושה, מגיע לשיאים חדשים, אבל בהחלט מומלץ להתחיל מ Samorost הראשון, ולהכנס לזה לאט, בלי לפספס כלום.
אלו הם באמת משחקים "לכל המשפחה". קשה לי לחשוב על מישהו שלא יכול להנות מהמשחק ברמה כלשהי, גם אם הוא לא מיומן או מנוסה במשחקי מחשב. החידות והפאזלים מורכבים מספיק כדי שכמה אנשים יחשבו עליהם ביחד ויציעו הצעות. המסכים כל כך יפים שאפשר להנות מאד גם מהתבוננות פאסיבית במסך. בקיצור, לא חייבים לאחוז- בעכבר- מבלי -להרפות כדי להנות מהמשחקים האלה. הם באמת נותנים הזדמנות להנות גם ביחד ולא רק לבד, ולקרב למסך גם כאלה שמתרחקים ממנו בדרך כלל.

ועד ה 25 בדצמבר 2009 אפשר לקנות את הגרסאות המלאות של Samorost 2 ושל Machinarium, יחד עם הפסקול המלא שלהם, ב10$ בלבד ( במקום 25 ), שזה בערך 36 ש"ח. שווה.

לא פשוט להיות קבצן

אתם נבעטים למסך בתור קבצן.
העולם מינימליסטי ומפוקסל.
הוראות ההפעלה נוכחות כל הזמן על המסך- חץ ימין ושמאל לתנועה, חץ למטה לבקשת נדבות, חץ למעלה לקניה, ו Z לאכילה או חידוש אנרגיה. מאד פשוט. יחד עם זאת, אפשר לשחק הרבה פעמים ועדיין לא ברור איך בדיוק מגיעים למשהו במשחק הזה. למה בעצם צריך להגיע ? בתור קבצן אתם צריכים בעיקר לנסות לשרוד. לא כל כך פשוט כשהאנשים אדישים, העולם שורץ שוטרים, ומחיר הלחם רק עולה ועולה.
כדי להתחיל לשדרג מעט את חייכם אתה אמורים להצליח לעשות 200$, אבל לא לגווע ברעב בדרך. המונה היחיד על המסך מראה לכם כמה כסף יש ברשותכם. לרעב אין מונה - אתם רואים איך הקבצן שלכם הולך ונעשה שקוף, ועלול להתפוגג כל רגע.
זה משחק מאד פשוט לתפעול, אבל דורש כושר גילוי וסבלנות כדי לנסות ולתעות בחוקי העולם שלו.
רעיון מאד גדול, באריזה מאד קטנה, שמספק גם חומר למחשבה, וגם בילוי זמן לפרקים קצובים.
לפחות מהנסיון שלי, בדרך כלל לא לוקח הרבה זמן לגווע ברעב, אבל מאידך, הסיפור אף פעם לא חוזר על עצמו. כמו בחיים.

תביאו סנדוויץ'.

The Beggar

המשחק הזה דורש shockwave player של אדובי, ואפשר גם להוריד אותו קודם למחשב, ורק אז לשחק.

מפלצות סגולות אוכלות הכל

אתם אחראים על תחנת חלל. יש לכם צוות גדול, ומפקד אחד שיש לשמור עליו מכל משמר. התחנה שורצת מפלצות סגולות שמכרסמות אנשי צוות תוך שניות.
קליק על דלת בצבע מסויים פותח את כל הדלתות באותו צבע, ואז הכל נשאב החוצה, אל החלל האינסופי. כשהחלל שואב מפלצות מהתחנה, זה טוב בשבילכם, אבל אם הוא שואב אנשי צוות, זה פחות טוב.
צריך לתכנן בקפידה את פתיחת הדלתות, והדבר הולך ונעשה מסובך. המפלצות עלולות להשאב גם לתוך תא הומה באנשים, ואז הן בולעות אותם בכמה ביסים.
אפשר לתכנן את תנועת האנשים על ידי הצבת דגל בתא מסויים - הצוות הממושמע מתקבץ סביב הדגל. גם המפלצות.
הקליק השני, שסוגר את הדלתות, צריך לבוא בעיתוי הנכון.
המשחק מסתיים כשמישהו טורף את המפקד.
איכשהו לא ממש מתסכל לא להגיע לסוף המשחק, כי כל המחזה משעשע למדי, וגם הקולות שברקע.

Evacuation Game
WOOOOSH !

באנו חושך לגרש

המשחק הזה מתחיל בחושך. ואחרי שמצאנו איפה מדליקים את האור, אפשר כמעט להצטער שלא שיחקנו בחושך מספיק זמן. לא נורא, יש זמן. זה לא רק משחק, אלא גם צעצוע , צעצוע רשת. רצוי להתעכב, פשוט להנות ממה שאפשר לעשות עם הדברים, ומכמה יפה זה נראה.
קוראים לזה Windosill.
לאובייקטים השונים יש התנהגות פיזיקלית, כלומר הם מקפצים, מתגלגלים ומרחפים בצורות שונות בתגובה לתנועת העכבר, מגיבים באופן עצמאי, כל אחד בהתאם לתכונות החומר שלו.
חשוב לזכור כאן לא רק להקליק, אלא גם לגרור. מכל שלב של המשחק צריך להשיג קוביה, שתפתח את הדלת לשלב הבא.
אפשר לעבור שלושה שלבים בחינם, וכדי להמשיך, צריך לשלם 3 דולר. שווה. אבל גם אם לא בא לכם להתחיל לשלם ברשת, אפשר לעבור לדף הבית של Vectorpark ולהמשיך להנות מעוד צעצועים של אותו בית-יוצר. (כולל גם אחד שהוא יותר "משחק", ומעמיד את הסבלנות שלכם במבחן - Levers. )

גדול

משחקי GROW הם ז'אנר מגוון. מדובר בעיקרון לפיו אתם יכולים לגרום לסביבה כלשהי "לגדול". בדרך כלל מוצעים לכם הרכיבים מעוררי הגדילה מראש, ולפעמים הם צצים תוך כדי משחק.

המטרה במשחק מהסוג הזה היא לבחור ברכיבים הנכונים, ובסדר הנכון שלהם, כדי להביא את הסביבה להתפתחות המירבית.

אבל מה שמעניין כאן הוא לא המטרה, אלא התהליך, משום שכל בחירה משנה כליל את העולם שלפניכם , וכל סדרה של בחירות כותבת לנו תסריט אחר, לא תמיד צפוי. היות וכל הרכיבים קשורים זה לזה, לוקח זמן לגלות איך מתנהג כל דבר, מה משפיע עליו, ואיך הוא עשוי להתפתח, אם רק נותנים לו את התנאים.

משחק ה grow הראשון שהכרתי היה Tribute to GROW . במרכזו, אכן, עומד מן כוכב לכת, שאנחנו אחראים על האיזון האקולוגי שלו. כל רכיב מייצג איזה היבט של החיים, ואפשר לחפש הגיון בסדר שנדרש - למשל, צריך לתאם בין הזמן שבו מכניסים את השמש לעולם, לבין הזמן שבו מניחים את הקרח, היות והשמש אמורה להמיס את הקרח, וליצור נהרות שמצידם נחוצים גם כדי להפעיל קערה מסתורית, שהופכת למזרקה...וכן הלאה.
אחר כך הכרתי גם משחקי grow שאי אפשר לנחש את ההגיון העומד מאחוריהם, אלא בדרך של ניסוי ותעייה, ואלה נמצאו לפעמים עוד יותר משעשעים, כי התסריטים שלהם הצליחו להפתיע בכל פעם מחדש.
אפשר לנסות עד שנשבר לכם, ואז להציץ בפתרון ולראות איזה יופי שהכל עובד ביחד...

וכאן קישור לדף ( בבלוג החביב עלי - JAY IS GAMES )שבו יש קישור ל Grow Tower ולעוד משחקים מהסוג הזה, כולם מחברת Eyezmaze.

שיהיה יפה, שיהיה חכם

תמיד חשבתי שמשחקי מחשב הם לא בשבילי. ראשית, אני לא כל כך אוהבת לשחק.

אף פעם לא אהבתי במיוחד משחקים - לא משחקי ספורט, לא קלפים, לא משחקי לוח ולא משחקי חברה.

כשהייתי ילדה לא היו משחקי מחשב.

כשהופיעו משחקי מחשב, חשבתי שזה לא בשבילי - גרפיקה מכוערת, צלילים וקולות מעצבנים, ולהכות במקשים במהירות שיא כדי לפוצץ ולירות, כשאין לי שום סיכוי לנצח במרוץ נגד הזמן.

המשחק הראשון שכבש אותי היה, אי שם בשנות ה90, מסע הרפתקאות חידתי מבית DreamWorks -

The Neverhood  ,שבו אפשר היה לתעות ימים ארוכים בנופים צבעוניים, עשויים פלסטלינה, ולפתור חידות מסובכות שיעזרו לגיבור לעבור מנוף אחד לנוף חדש.

את הCD שעליו הגיע אלי המשחק איבדתי מזמן, אבל עם קצת מאמץ עדיין אפשר לקנות את המשחק, או להוריד אותו מהרשת בכל מיני דרכים.

למשחק הזה היו שתי תכונות, שעד היום הן אלה שגורמות לי להתעניין במשחקים מסויימים, ולכן הוא זה שחונך את הבלוג.

ראשית, הוא היה יפה. אולי היום הוא נראה קצת פרימיטיבי, אבל אין ספק שהעיצוב המרהיב שלו הוא זה שגרם לי להתחיל לשחק בו, וגם לרצות להמשיך.

אבל הוא היה גם מאתגר, ודרש מחשבה וזמן, וגם הצצה בפתרונות מדי פעם, כשאי אפשר היה להמשיך. אז כן, הוא היה גם חכם.
עם השנים גיליתי הרבה משחקים, מהרבה סוגים, ומצאתי את עצמי מספרת לחברים ושולחת קישורים, ושוכחת לשלוח, ומתעצלת לשלוח... וככה מתחיל הבלוג הזה, מטעמי חסכון.
ועכשיו אפשר לשלוח רק קישור אחד, ולעדכן בכל פעם.