נגינת פסנתר נוגה פותחת את המשחק Grey. פותחת, ואף מסיימת. כן, גם הסוף קצת עצוב. אבל האמצע משמח.
זה משחק קצר ופשוט, עם רעיון יפה שעומד מאחוריו.
על משטח חשוף לרוח יושבת לה דמות נשית שחורה וקטנה, ורואים שהיא עצובה. גם הבחורון שלידה נראה תוהה ועצוב, אלא שאותו אתם יכולים להוציא לדרך באמצעות מקשי החיצים. הוא נודד ברחבי עולם אפרורי, ואתם מקפיצים אותו ממשטח למשטח כדי שימצא חפצים צבעוניים שפזורים בשטח. את כל מה שהוא מוצא, הוא צריך להביא במתנה לחברתו, וכל חפץ שהיא מקבלת במתנה, צובע בצבעו חלקים מן האפור.
העולם האפרורי נצבע לאט לאט, החברה מתעודדת, והגיבור - הוא הולך ונעשה שקוף...
קל לשלוט בתנועה של הדמות וכמעט שלא תמצאו את עצמכם נאלצים להתגבר על מכשולים טכניים ותפעוליים. מבחינה זו, המשחק מתאים גם לילדים ממש צעירים שרק למדו לשלוט במקלדת, ושעדיין לומדים להבחין בשמות הצבעים.
זה קצת מנוגד לאוירה העגמומית של המשחק, שיש בה כדי ללמדנו על הקושי ביחסי גברים ונשים, ובעיקר על הקושי של הגבר לרצות את האשה מבלי שסופו יהיה... אולי לא רע ומר, אבל בהחלט לא מעודד.
רעיון הצבע החודר לעולם האפור הוא רעיון יפה. הרעיון לגבי יחסי בנים-בנות קצת פחות יפה לטעמי.
את הפסקול הנעים כתב shadow6nothing9, שבקישור לשמו אפשר להאזין לעוד קטעים מוזיקליים שלו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה