בכל זאת, הוא שווה בהחלט כמה מילים.
למשחק קוראים We The giants - "אנחנו הענקים". הענקים, שמעידים על עצמם שהם לא כל כך גדולים, אבל מאד חכמים, (ענקי הרוח, כנראה ) הם קוביות שחורות עם עין אחת,שאפשר לקדם ולהקפיץ באמצעות מקשי החיצים, כמו בכל משחק פלטפורמה.
בלחיצה על shift אפשר להתרחק ולקרוא את המפה, לראות איפה אתם נמצאים.
אם סיימתם לדלג בין קוביות נייחות שפזורות בשטח, אתם מוזמנים להקריב את עצמכם למען הכלל באמצעות מקש esc , לא לפני שתקלידו איזה מסר לאומה - משפט שיעיד שגם אם עוד רגע תהפכו לקוביה דוממת המוטלת בשטח, אתם, בכל זאת, חכמים.
אתם יכולים לבחור להקריב את עצמכם במיקום שעוזר לבאים אחריכם לדלג גבוה יותר, או סתם להתקע באמצע הדרך כמכשול.
מה שמעניין כאן הוא עקרון ההקרבה העצמית למען הכלל, כלומר למען יצירת פני השטח עבור הדורות הבאים. זהו משחק קהילתי, ומי שחבר ב"טוויטר", יוכל לקרוא גם את המסר שלו עצמו, לצד מסרים של כל אלה שהיה להם מה להגיד לפני שהקוביות שלהם התפגרו בשטח. wethegiants בטוויטר.
ויותר מזה - תוכלו לצפות בהקלטות של כמה ימי משחק שלמים, וכך לעקוב אחרי שרטוט המפה על ידי כל אלה ששיחקו באותו יום. ב YOUTUBE.
כמשחק, אין כאן הרבה עם מה לשחק, אבל תודו שהקונספט הקהילתי כאן פותח אפשרויות רבות לעתיד. לא שזה חדש לגמרי - הרי כבר אפשר לגדל תרנגולות בצוותא דרך ה"פייסבוק", אבל זה בכל זאת משחק מסוג קצת אחר.
ייתכן והוא ישמש נדבך ראשון לסוג משחקים יותר מפותח ומהנה מזה, בבחינת "גמדים העומדים על כתפי ענקים"... ההיסטוריה תשפוט.
רק אל תקחו את עניין ההקרבה העצמית יותר מדי ברצינות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה