פלא פלאים

Wonderputt הוא משחק שדומה להמון משחקים, ובכל זאת לא דומה לכלום.
העיצוב שלו מרהיב. גרפיקה תלת מימדית מונפשת, מלאה בהפתעות, שהופכות את הפעם הראשונה למסע גילוי.
האתגר לקוח ממשחקי ספורט - מיני גולף, או אפילו סנוקר - אתם חובטים בכדור קטן, והמטרה הראשונית היא להצליח לקלוע אותו לחורים שמזומנים לכם לאורך המסלול. כל קליעה מוצלחת משנה את פני השטח, ופותחת חורים חדשים.
התפעול לקוח ממיטב המשחקים הפיזיקליים, כך שההתנהגות של הכדור ושל פני השטח ריאליסטית ביותר, ועליכם לדייק בזוית החבטה ובעצמתה.
חלק מהאתגרים מזמן התמודדות לא כל כך פשוטה, ואפילו מצריכים אימון מסויים. לא מדובר רק בשליטה בכדור, אלא גם בפיענוח ההגיון של המסלול, מה שמקרב את המשחק במעט לענף הפאזלים.
אחרי הסיבוב הראשון, נפתח שלב נוסף במשחק, ותוך כדי החבטות אתם אמורים לאסוף בועות צבעוניות ולמלא בצבע את הקשת הנפרשת במרכז המבנה.
מכאן ואילך, כל מה שאתם יכולים לעשות הוא להמשיך ולחזור על אותו המסלול, ולנסות להשתפר.
אתם יכולים לפתוח את התפריט הראשי, לעקוב אחרי הישגכם ולהבין באילו מדליות אתם עשויים לזכות, אבל ההישגים הבאים לא יחוללו שום שינוי במהלך המשחק - לא יפתחו עוד שלבים, לא תגלו עוד מקומות, ולא תקבלו טכניקות חדשות. האמת שבשלב זה נשארתי עם טעם של עוד. הייתי רוצה לראות המשך לכל הדבר המופלא הזה.
אבל כנראה שאי אפשר לבקש הכל בבת אחת...
בכל מקרה, עד השלב שבו לא תמצאו יותר טעם להשתפר, המשחק הזה מספק חווייה מהנה, וזה כולל את המוזיקה ואת הצלילים.
את המשחק יצר Reece Millidge הבריטי, שבאתר הבית של הסטודיו שלו - Damp Gnat - תוכלו למצוא את כל מה שהוא יוצר.
מומלץ ביותר המשחק Icycle , שבו דמות ערומה על אופניים שועטת במסלול מושלג שמעוצב בצורה ייחודית ומדהימה.
חובה לחובבי המירוצים!
יש רק משחק אחד שדומה לWonderputt, והוא Adverputt - משחק מוקדם יותר של Millidge עצמו.
זהו למעשה משחק פירסומי, כשבכל חלק שלו מצוי קישור לאתר אחר. גם הוא חביב ביותר, אבל מנקודת מבט עכשווית נראה כטיוטה לדבר האמיתי.

יפני מפתיע

שיחקתי את המשחק האחרון של Detarou ושוב די נהניתי. לא הצלחתי להגיע לאתר עצמאי שלו, ולכן הקישור כאן הוא לרשימת המשחקים שלו בבלוג JayIsGames.
נזכרתי שכבר שיחקתי במשחקים שלו בעבר, ושיש בו משהו שראוי להמליץ עליו.
כל המשחקים שלו הם משחקי היחלצות (escape) - ז'אנר מאד חביב עלי בעיקרון, אלא שיש בו הרבה משחקים זניחים, וגם קצת מעצבנים. (כנראה שיש לז'אנר הזה קהל משוחד, משום שהרבה משחקים מהסוג הזה זוכים לדירוג גבוה מהקהל, מבלי שיהיו באמת מקוריים או משעשעים.)
הסגנון הגראפי שלו פשוט ובהיר, כמעט מינימליסטי, ודומה להרבה משחקים שכבר נראו -  אבל רק אצל Detarou תמצאו מחזות סוריאליסטיים והפתעות שישאירו אתכם קצת המומים לרגע. וזה מה שהופך אותו לאחר, אפילו מוזר.
לא בכל משחק אתם פותחים וילון, ודמות בתחפושת של שפן עושה לכם פרצוף. ויש עוד כמה כאלה.
אני מוצאת את הפאזלים שלו די הגיוניים, כך שלא צריך לשבור את הראש במשך שעות וימים כדי להתקדם במשחק. מה שמבלבל אצלו הוא שבדרך כלל יש למשחקים שלו כמה סופים אפשריים, ולא תמיד אפשר לגלות אותם מבלי לקרוא חוות דעת ופתרונות מן המוכן. תמיד אפשר לשחק שוב, כדי לנסות ולהגיע לסוף אחר.
בקיצור, כמשחק הוא בהחלט מספק הנאה, והבונוס כאן הוא העולם המפתיע של הדמויות והסיטואציות שלא תמצאו כמותן בשום משחק אחר. אולי יש טובים ממנו, אבל אין רבים כמותו.
המשחק החדש ביותר שלו (לעת עתה) הוא Yokuaro
המשחק הטוב ביותר ( כך נראה לי) הוא Gold Door Escape

אפור

נגינת פסנתר נוגה פותחת את המשחק Grey. פותחת, ואף מסיימת. כן, גם הסוף קצת עצוב. אבל האמצע משמח.
זה משחק קצר ופשוט, עם רעיון יפה שעומד מאחוריו.
על משטח חשוף לרוח יושבת לה דמות נשית שחורה וקטנה, ורואים שהיא עצובה. גם הבחורון שלידה נראה תוהה ועצוב, אלא שאותו אתם יכולים להוציא לדרך באמצעות מקשי החיצים. הוא נודד ברחבי עולם אפרורי, ואתם מקפיצים אותו ממשטח למשטח כדי שימצא חפצים צבעוניים שפזורים בשטח. את כל מה שהוא מוצא, הוא צריך להביא במתנה לחברתו, וכל חפץ שהיא מקבלת במתנה, צובע בצבעו חלקים מן האפור.
העולם האפרורי נצבע לאט לאט, החברה מתעודדת, והגיבור - הוא הולך ונעשה שקוף...
קל לשלוט בתנועה של הדמות וכמעט שלא תמצאו את עצמכם נאלצים להתגבר על מכשולים טכניים ותפעוליים. מבחינה זו, המשחק מתאים גם לילדים ממש צעירים שרק למדו לשלוט במקלדת, ושעדיין לומדים להבחין בשמות הצבעים.
זה קצת מנוגד לאוירה העגמומית של המשחק, שיש בה כדי ללמדנו על הקושי ביחסי גברים ונשים, ובעיקר על הקושי של הגבר לרצות את האשה מבלי שסופו יהיה... אולי לא רע ומר, אבל בהחלט לא מעודד.
רעיון הצבע החודר לעולם האפור הוא רעיון יפה. הרעיון לגבי יחסי בנים-בנות קצת פחות יפה לטעמי.
את הפסקול הנעים כתב shadow6nothing9, שבקישור לשמו אפשר להאזין לעוד קטעים מוזיקליים שלו.

לנהל גן עדן של ארנבים

זהירות. המשחק הזה עשוי להשתלט עליכם לכמה שעות טובות.

Bunni Game כולו מלא בארנבים פעלתנים, וכידוע - ארנבים הם חיות חמודות מאד.

תוסיפו לזה ציוץ ציפורים וגרפיקה משובחת ונקיה, ותוכלו לבלות שעות רבות בגן עדן ירוק שופע פירות, עצים ופרחים.

ארנבים ושועלים יעשו בשבילכם ממון רב, שאיתו תוכלו לקנות חנויות, מיכרות, טחנות רוח ועוד דברים שימושיים, ובעיקר לרצות את אהובתכם הארנבית ובסוף אפילו להתחתן איתה...

נשמע פשוט, אבל גם גן עדן צריך לדעת לנהל. בתחילת המשחק אתם - כלומר אתה - ארנב זכר, שכתר זהב לראשו - נקלע לאי שומם. שם הוא מתבשר שעליו להפריח את השממה באי. מה שעליכם לעשות הוא להתחיל לקפץ בסקרנות, ולגלות איך עושים את זה. תוכלו תמיד להיעזר בחבריכם המקומיים, שמדברים אליכם באמצעות בועות של טקסט, אבל למען האמת, המשחק בנוי כל כך טוב, שגם אם לא תקראו בעיון את כל העצות המועילות, תוכלו להנות ולהצליח. 

הכל מתנהלבפשטות, באמצעות העכבר, בקליק או בגרירה. אתם מגלים אינספור הפתעות, ארוזות בתוך בועה, אוספים אותן, ומשתמשים בהן במקום הנכון, ובזמן הנכון. 

איך צוברים כסף? חוטבים עצים או כורים אבנים - עץ ומחצבים שווים ממון. אתם לא צריכים לעשות את זה בעצמכם - בשביל זה יש ארנבים פועלים שאתם יכולים לרכוש, ובאמצעות השמת עובדים נבונה לדאוג לכך שיעשו את העבודה. אבל עובדים צריכים גם אוכל, ואהובתכם הארנבית דורשת שתקנו בשבילה עוד ועוד דברים משמחי לב שיעידו על אהבתכם אליה, כך שעד מהרה אתם מוצאים את עצמכם מתזזים ברחבי האי, קונים ומוכרים, מביאים אוכל לפועלים, ומנסים לרצות את הארנבית החמודה. ואם חשבתם שכסף לא צומח על העצים - באי הזה נושרות אבני חן גם מהעצים ( גן עדן אמרנו?), רק צריך לנער אותם ולצפות להפתעות.

ההפתעות לא תמיד טובות. יש גם יצורים מושחתים באי, כאלה שסתם אוכלים עצים ופירות ומאיימים להרוס את מה שבניתם. עם כל אחד יש דרך להסתדר, את זה תגלו בעצמכם. 

בכל מקרה, לקראת סוף המשחק תמצאו את עצמכם עובדים קשה למדי, ותמצאו את כל האי רחב הידיים מלא ביצורים שלא נחים לרגע. אתגר ניהולי לא פשוט.
אבל כמו בכל סיפור הוליוודי, שבו האישה רוצה רק פרחים, תכשיטים וקניונים, גם כאן יש חתונה בסוף, והכל בא על מקומו בשלום.
למרות חזותו המתוקה זה משחק אינטנסיבי למדי, שדורש פיתוח אסטרטגיה וניהול מתאים של משאבים. הוא עשוי להתפתח לכל מיני כיוונים, ואם תרצו לשחק בו יותר מפעם אחת בודאי תרגישו שאתם עשויים להשתפר, אחרי שהכרתם את כל הנפשות הפועלות.
באתר המשחק תוכלו למצוא סיכומים מפורטים ומסודרים לגבי כל הדמויות, ועצות טובות לתמרון בין כל הבניינים, המפעלים והמתנות. יש גם פורום וגם צ'אט, ואפילו חולצות למכירה. עכשיו אני צריכה למצוא ארנב שיקנה לי חולצה במתנה. רק שאני לא אצטרך גם להתחתן.

לגמרי מוזר

אין הרבה משחקים שמשתמשים באנימציית פלסטלינה, ולכן זו כבר סיבה טובה להכיר את המשחק הזה, שעשוי רובו מפלסטלינה בתנועה - צבעונית, גמישה ומעוררת חשק ללוש.
Totally Odd הוא באמת משחק קצת מוזר ולא רגיל, וצריך להתרגל להגיון שלו כדי להתקדם בו בהצלחה.
משהו במשחק הזה מזכיר את האפוס רחב היריעה The Neverhood, מסע ההרפתקאות הותיק שיצא בשנת 1996.
אולי זה הגיבור, שדומה במקצת לClayman הישן והטוב, עם המבט התוהה בעיניו הגדולות.
אבל בעוד ש The Neverhood היה משחק אינסופי, שהתלוו לו טקסטים ארוכים מאד, ואפשר היה לבלות שבועות בפתרון כל חידה, כאן יש שמונה שלבים בלבד, קצרים למדי, שפתרונם דורש קצת ניסוי ותעיה, והרבה היגיון בריא.
הגיבור הקטן - כאמור, גוש פלסטלינה עם עיניים גדולות - נכנס למעין מעבדה, ונדרש למצוא את דרכו החוצה. בכל חדר הוא מוצא פתקים מפרופסור מסתורי בשם Ivan Horrifico שעל מה שהוא כותב צריך לחשוב טוב טוב לפני שמתחילים, ואז לחשוב שוב אחרי שמתנסים בכמה אפשרויות. יש משהו קצת מבלבל ברמזים, אבל כשמבינים מה צריך לעשות, כל מה שנותר הוא לחזור על כל האפשרויות עד שמגיעים לפתרון. כל טעות מחזירה אתכם לדלת הכניסה, ואז אתם צריכים להשתמש בידע שצברתם עד כה, אבל בצורה קצת שונה, כדי להגיע לדלת היציאה.
המשחק כולו מופעל רק באמצעות העכבר, והסמן משתנה אוטומטית בכל פעם שהוא נתקל במשהו שדורש פעולה. יחד עם זאת , צריך לשים לב לכמה דברים שעלולים לפסוח עליהם בטעות - פה ושם מופיעים טקסטים ( שאינם עשויים פלסטלינה ואינם נראים כמו חלק מהתפאורה ) שיש להתייחס להוראות שלהם. לפעמים גם קצת קשה למצוא תקריבים חשובים, בגלל שמרחוק הם נראים כמו סתם גוש פלסטלינה חסר פשר. צריך, אם כך, לעשות עבודה קפדנית עם העכבר, ולשים לב לכל נקודה.
כל הסצנות מצטיינות בהומור הזוי, שמפצה על העובדה שצריך לחזור שוב ושוב על אותן פעולות. גם פס הקול המסתורי והמרגיע מאפשר לנו להשאר בנחת בכל חדר בלי להתעצבן.
אין כאן נופים מרהיבים, והעיצוב הוא כאילו "בכוונה-לא-מלוטש" , מלא טביעות אצבעות, מריחות ודברים עקומים, אבל כל זה רק מוסיף למשחק חיוניות ורעננות.
רק שלפעמים, כשלא מצליחים להגיע לפתרון, יש חשק למעוך את המסך ולעשות ממנו גוש.

משחק ילדים (: !

המשחק הזה פשוט כל כך חמוד, שאי אפשר שלא לכתוב עליו משהו.
זוהי הרפתקה קצרה, של ילדה שצריכה לאסוף במסעה חמישה יצורים קסומים, אותם היא שומרת בצנצנות.
היצורים הם הכלאה בין חד-קרן וסוס פוני (Ponycorns ).
מה שמיוחד כאן הוא שאת את רוב המשחק יצרה בעצם ילדה בת חמש.
ריאן, אביה של הילדה קאסי, הוא יוצר משחקים ומתכנת, ויש לו בלוג תחת הכותרת Untold Entertaiment inc. שם תוכלו למצוא עוד משחקים שלו, וגם רשימות מקצועיות בנושאים שונים.
בבלוג תוכלו למצוא גם את הסיפור המלא - כיצד קרה שילדה בת חמש הגיעה לתחרות בניית משחקים שנתית בטורונטו Toronto Game Jam . התחרות היא מרתון מטורף של בניית משחקים ובדרך כלל משתתפים בה רק גיימרים בוגרים שאמורים לייצר משחק חדש תוך שלושה ימים.
כמו שמספר כאן האב , קאסי בתו היא זו שעיצבה את הדמויות, ציירה, כתבה, הקליטה את הדמות הראשית וגם המציאה את רוב המשימות והפאזלים. כל המשפחה הקליטה יחד צלילי רקע, והאבא - רק תיכנת... התוצאה כל כך חמודה ומרגשת, ולא פלא שהמשחק זכה לדירוג גבוה בכל הזדמנות.
לאור החשש שילדה בת חמש מתרוצצת וצורחת באולם התחרות תהווה מפגע סביבתי בלתי הולם, הכין אבא ריאן את בתו קאסי חודשים מראש. " את צריכה להתנהג יפה" אומר האב לבתו " כדי שכולם יראו שגם ילדות קטנות יכולות לבנות משחקים. אולי בשנה הבאה יבואו עוד ילדות להשתתף בתחרות ואז כולם כבר יידעו שזה אפשרי"
עכשיו אנחנו יודעים שזה אפשרי ומחכים לעוד.

מוזיקה לחג הפועלים ( קצת באיחור )

Luke Whittaker  הוא מאייר, אנימטור ומעצב משחקים ואתרים.
הכרתי אותו לראשונה דרך המשחק המוזיקלי המשעשע The sound Factory. זה משחק שיצא לאור ב2006, כחלק ממחלקת המשחקים באתר MTV.
במשחק הזה אתם נמצאים בבית חרושת לצמיגים. אולם הייצור מתמלא בפועלים ובמכשירים, ובכולם תוכלו לשלוט במהלך המשחק, אם תתמידו להתפרע ולייצר לא רק צמיגים מנופחים, אלא גם מוזיקה.
המשחק נמשך שלושה ימי עבודה. במהלך כל יום אתם צריכים להצליח להשיג כמה שיותר צלילים לתזמורת שלכם. אתם צריכים להלהיב את הפועל שאחראי על אספקת החשמל, שמספק לכם יותר ויותר כח ככל שהוא שומע יותר רעש.

אלא שלפני שתוכלו לשלוט בכל התזמורת, עליכם לעמוד בכמה משימות, שתמציתן מציאת האיזון בין כמה שיותר רעש ובלגן, לבין עמידה במכסות הייצור ובהתחמקות מהבוס. 

עד לסופו של כל יום אתם צריכים לנפח מספר מסויים של צמיגים, כך שלפעמים תאלצו למתן את הנגינה לטובת הייצור לפני שהיום נגמר. אבל, אבוי, באמצע המסיבה מופיע פתאום המנהל שמסייר במפתיע באולם הייצור, ואז תאלצו לכבות במהירות את כל כלי הנגינה, ולהעמיד פנים שאתם פועלים שקטים וחרוצים.

כל פינה במפעל אמורה לייצר צליל אחר, וכולם מצטרפים לפסקול תעשייתי קצבי. רוב המכשירים מייצרים כמה צלילים ברצף, אותם אתם יכולים "להלחין" כאוות נפשכם. למכונות ולכלים מצטרפת גם מקהלת עכברים, ואפילו הפועל ששותה תה מצטרף בצליל משלו. אם הצלחתם להעמיד לרשותכם את כל אמצעי הייצור -(ייצור המוזיקה, לא ייצור הצמיגים ) אתם יכולים להתחיל במהפכה, כלומר - להכנס לאולפן ההקלטות במקום לעבוד במפעל.



אם אתם רוצים מלכתחילה לנסות את מזלכם באולפן הקלטות במקום לעבוד במפעל, תוכלו לשחק במשחק אחר של אותו יוצר - A Break in the Road . כאן אתם מוזמנים להקליט קולות מהרחוב ולתזמר אותם מיד. לצורך ההקלטה יש לצאת למסע ברחובות ולשוטט עם העכבר על כל פרט בסביבה, להחליט אם אתם רוצים להקליט אותו, וכשהדיסק מלא - להכנס לאולפן ולהרכיב לעצמכם פס קול בעל חמישה ערוצים, שמאפשר גרסאות אינספור. הצלילים כאן ריאליסטיים וכוללים שיחות חולין, הימהומים, מנועים, חבטת שטיחים, מכונית חולפת ועוד. כמעט תמיד אפשר להרכיב מהם פסקול הרמוני ומעניין, והמסע לגילוי רחובות חדשים בעיר הוא חלק מהאתגר (אפשר להיעזר במפה). כאן אין בוס מאיים, אבל תוכלו להעמיד את המוזיקה שלכם במבחן הקהל ולהשמיע אותה במסיבה. ככל שתשתמשו ביותר סוגים של צלילים, כך תזכו ליותר הערצה מהקהל.
בשני המשחקים אתם יכולים לשמור את הקטעים המוצלחים שהרכבתם, ואף לשלוח אותם לחברים באמצעות המייל.

עוד משחקים של Luke Whittaker אפשר למצוא באתר המשחקים שלו State Of Play. מקום נפלא להשאר בו. שם תוכלו להיווכח בכשרון הענק שלו כמאייר בסגנונות רבים ושונים. בכל סגנון העיצוב הוא מרהיב וייחודי. גם במשחקים הלא מוזיקליים ניכרת תשומת לב מיוחדת לצלילים ולפס הקול, ונראה לי שעוד אחזור לכתוב עליו כאן, בקרוב.
עכשיו אני הולכת להקליט את העגבניות בשוק הכרמל.