מסיבה עם רוח רפאים

ב 31 לאוקטובר חגגו ברחבי העולם ( הנוצרי בעיקר ) את ליל כל הקדושים.
כמו בפורים, גם בחג הזה מתחפשים ומעוללים תעלולים, אבל בעוד שאת פורים חוגגים לכבוד גאולה מצרות ומפחד, החג הזה מוהל את השמחה בשלל הפחדות . זה יומם הגדול של שלדים ורוחות רפאים, גולגלות ומכשפות, סרטי אימה ומפלצות.
Haunt the house הוא משחק שנוצר לכבוד החג הזה, ובו אתם משחקים כרוח רפאים, שיש לה את היכולת להכנס לתוך חפצים ולגרום להם לעשות תנועות בלתי צפויות ולהשמיע קולות מפחידים.
רוח הרפאים, החמודה למדי, מרחפת בקלילות בעזרת מקשי החיצים. אם היא נתקלת בחפץ כלשהו, הוא מסומן בהילה זרחנית, ואז, בהקשה על מקש הרווח היא יכולה להתמזג עם החפץ.
המשיכו להשתמש בחיצים, ותראו איך הרוח שלכם מפעילה "כל דבר שזז"  (במקרה הזה, אכן, כל דבר זז).
המשחק כולו מתרחש בבית מרובה חדרים, שהתכנסו בו אורחים למסיבה. מטרת המשחק היא להניס את כל האורחים מן המסיבה באצעות הפחדתם.
האוירה במסיבה מאד רגועה בתחילתה, והופכת להיסטרית למדי בסוף, ולמשחק יש איזה קצב פנימי משלו, שנבנה בהדרגה. הוא מצטיין באיפיון דמויות, בצבעוניות ובהמצאות קטנות ומשעשעות. למוזיקה ולקולות המוצלחים במיוחד ( כולל צרחות אימה כמובן ) יש בלי ספק חלק חשוב במשחק.
עיקר המשחק הוא בגילוי של האפשרויות הגלומות בחפצים השונים, ובדיקת השפעתם על באי המסיבה. לא כולם נבהלים בקלות, ולפעמים אתם צריכים לצאת מגדרכם כדי להסב את תשומת ליבם. אני מצאתי את עצמי בסוף המשחק עם אדם אחד שנשאר בבית ושוטט לבדו בחיוך נחוש שמתעלם במופגן מכל סכנה. נאלצתי לרדוף אחריו בכל החדרים ולנסות להפחיד אותו שעה ארוכה, אבל האמת היא שזו היתה אחת הסיטואציות המצחיקות במשחק.
אין צורך לרדוף אחרי האורחים עד הדלת. בפינה השמאלית של המסך אתם מקבלים דיווח שוטף כמה אורחים (מתוך 30 ) עדיין בבית. הם פשוט עוזבים להם, מבלי שתצטרכו לעקוב אחריהם. אמנם תתפתו לרדוף אחריהם, אבל אתם יכולים להתרכז בתעלולים מבלי שדעתכם תהיה מוסחת עם עוד משימות.

את המשחק יצרו שני אחים מאנגליה ( בני 21 ו 24 ) , המכנים את עצמם The Super Flash Bros  וזה קישור לדף המשחקים באתר הבית שלהם. נראה שאפשר לבדוק שם עוד כמה משחקים . במסגרת האתר הם גם כותבים בלוג, ויש מה ללמוד מהם.

לך תדע מה החתול רוצה

מי שאי פעם גידל חתול, יודע עד כמה מפונק ותובעני הוא עלול להיות.
המיאו הזה, של חתול שצריך מכם משהו, המיאו שלא מותיר לכם הרבה ברירות , זה גם המיאו שפותח את המשחק Pussycat Frenzy.
אז לפי המשחק הזה, חתול צריך שלושה דברים - קערית אוכל, כדור צמר לשחק בו, וארגז חול כדי לעשות בו את צרכיו.
אחרי שמלאתם את כל צרכיו של החתול התובעני, הוא סוף סוף הולך לישון, ויש לכם שקט ממנו.
כשהקערה מתרוקנת צריך למלא אותה, כשכדור הצמר מסתמרטט אתם מביאים חדש, וכשהחול מלא באתם יודעים מה, זורקים אותו לפח. את כל זה עושים באמצעות גרירה פשוטה של חפצים ממקום למקום. ממש לא בעיה.
ואת כל זה צריך לעשות בששים שניות בדיוק !
טוב, זו לא בעיה כשיש לכם חתול אחד, אבל הצלחתכם המוכחת מביאה לחצרכם עוד חתול ! ועוד אחד ! ועוד, ועוד.
ועדיין יש לכם רק ששים שניות !
אה, כן, ויש גם כלבים נובחים שצריך להניס אותם באמצעות העכבר. גם זה בא בקלות, אבל גוזל כמה שניות של זמן יקר.
בקיצור, אני לא יודעת עד איזה שלב של המשחק תגיעו, אבל כדאי לכם לעבור את החוויה.
החתולים עשויים מפיקסלים בלבד, אבל התנועה שלהם מעוצבת בצורה מאד חתולית, ( אולי יותר הולמת מהתנועה של העכבר, שלעיתים נדמתה לי קצת חורקת ולא מדוייקת ).
קולות הרקע משעשעים, וגם המוזיקה נחמדה, ואפשר לשלוט בה בנפרד.
היתרון האמיתי כאן הוא שכל הסיטואציה שבה אתם מוצאים את עצמכם פשוט מאד מצחיקה !

(מומלץ לקרוא קודם את ההוראות - מגיעים אליהן דרך סימן שאלה בפינה השמאלית העליונה של מסך הפתיחה.)

את המשחק עיצב ובנה בחור גרמני המכנה את עצמו Finefin. 

זה דף הבית של האתר שלו, שאמנם לא מעודכן במיוחד , אבל אפשר להגיע ממנו לסרטוני אנימציה שהוא עשה, וגם למוזיקה שלו ( יוטיוב ומייספייס )

וזה דף הפרופיל שלו באתר המשחקים kongregate , שבו תוכלו למצוא עוד כמה משחקים שלו. לא הספקתי לבדוק את כולם, אבל יש שפע, וזה נראה מבטיח.

העמק המתחדש

תחת השם Eyezmaze  צמחה סדרה ארוכה של משחקי Grow. בעצם, לדעתי, הסדרה הגדולה ביותר. משום מה אין הרבה יוצרים שמשתמשים בתבנית הזו.

כרגיל בז'אנר הזה, עליכם להשתמש ברכיבים נתונים מראש, כדי לחולל שינוי בעולם שלפניכם.

הרכיבים מוגבלים במספרם, וניתן להשתמש בכל אחד רק פעם אחת. כל גורם משפיע על משנהו, ולכן מה שחשוב הוא הסדר שבו אתם מקליקים עליהם.
במשחק הזה- grow valley - מדובר בבניית ציביליזציה בעמק ירוק ושומם.
הכלים העומדים לרשותכם הם מדעים ומיומנויות מתחומים שונים, שבאמצעותם אתם אמורים להפריח את השממה.
למרות שכל סמליל מלווה בהסבר מקיף על מהותו, האמת היא שלא ממש צריך להתעמק במשמעות הקיומית שנובעת מכל אפשרות. אל הסדר הנכון תוכלו להגיע יותר באמצעות ניסוי ותעייה מאשר מתוך חיפוש תשובות בנוסח " מה קודם למה ? מדעי החיים או בנייה ואדריכלות ? " . ( אתם בהחלט עשויים לגלות שטלפון סלולרי מקדם כל תחום אחר, הרבה יותר מכביש או מנהרה )
כשתחליטו להקליק על אחת האפשרויות, תגלו שכל תחום מיוצג על ידי אישון קטנטן ונמרץ - לעיתים הוא אפילו מתפצל לחבורה שלמה - שעומל על בניית העמק, כל אחד בדרכו ובתחומו. למעשה, אתם צופים בסרטון אנימציה רב פעילות, שחוזר על עצמו בוריאציות שונות, שבו חופרים, בונים, מקימים, מציבים ומתקשרים אנשי העמק ברוכי הכשרונות.
בכל סדר שתבחרו תהיה ההתרחשות שונה, והעמק יתפתח לכיוונים אחרים. או לפחות כדאי לכם לנסות אפשרויות כמה שיותר שונות, כדי לראות את מירב התסריטים. יש כאן חידוש מרענן - אפשר להאיץ את קצב הבנייה אם אתם נתקלתם בשלב שכבר ראיתם, ואין צורך לצפות בכל התהליך שוב ושוב. מאידך, זה תמיד מאד משעשע בעיני, בעיקר לראות את התגובות של האנשים הקטנים והפעלתניים זה להמצאותיו של זה. היות והכל קורה כל כך מהר, דוקא החזרה מאפשרת להבחין בפרטים משעשעים שפספסתם בנסיון הקודם.
המוזיקה קצת חופרת, אבל אם סוגרים אותה, נאלצים לוותר גם על האפקטים הקוליים, וזה קצת חבל.

משחק חדש ל Vectorpark !

תומס הוא ביצה. הוא רוכב על חד אופן. בקלילות.
עם תנועת העכבר אתם יכולים למשוך אותו לאן שאתם רוצים. גם מחוץ למסך.
תומס ידווש בקלילות למסך אחר.
ביצה, כן. קוראים לו תומס.
רק בעולם הסוריאליסטי של Vectorpark זה נראה הגיוני. נו, טוב, זה באמת עולם שלא דומה לשום דבר אחר.
Seasons הוא פיתוח של כמה צעצועים קודמים בכיכוב אותה ביצה, או כאלה שעובדים על אותו עיקרון, שבו משהו עוקב אחרי תנועת העכבר שלכם. אלא שעד עכשיו היו רובם תרגילים ויזואליים של מסך אחד, וכאן יש לנו מסע בין שש סביבות שונות. כל אחת שונה מאד מן האחרת ,גם בצבעוניות, וגם במה שקורה על המסך כשתומס מדווש לאורכו ולרוחבו. מאידך, כולן מעוצבות בסגנון אחיד שאי אפשר לטעות בו, סגנון vectorpark.
טוב, זה לא ממש משחק. אין כאן משימות ומטרות, לא חידות ולא פאזלים. זה צעצוע שמבוסס על הסבלנות להשאר, ולא על הדחף להתקדם מהר לשלב הבא.
המפתח להנאה ממנו הוא לחרוש כל פינה במסך, ולראות מה קורה. תתנגשו, תכנסו, תצאו, תשאירו סימנים. יכול להיות שתמצאו את עצמכם משחקים בו יותר זמן ממה שציפיתם.

משחק חדש לPastel Games !

Sneak thief הוא גרסה יותר הרפתקנית של סדרת "The Great House escape", והוא יצא לאור כבר בראשית ספטמבר (אני קצת באיחור, לא כתבתי פה כבר הרבה זמן... )
אתם משחקים בו כגנב חמקן, שתפקידו הוא ...לחמוק. רק בסוף כמובן. אם תפענחו את כל הרמזים, ותמצאו את כל הכלים הדרושים לבניית מתקן שיגור.
כרגיל המשחק לא ארוך מדי, לא קשה מדי, ומעוצב נפלא. הפעם העולם כולו צבוע בכחול, למעט כמה פריטים אדומים וכתומים, וזה חינני ביותר.
תצטרכו להחזיר כל כלי למקומו אחרי השימוש כדי להמשיך בהרפתקה, ולפעמים לחפש באיזה איזור של המסך צריך להקליק כדי לעבור למסך אחר ( בדרך כלל בחלק העליון של המסך, אם אין אפשרות לימין או לשמאל), כי אין חיצים או רמזים אחרים שמסמנים את הדרך. אבל רובו מאד אינטואיטיבי והגיוני.
לפי שמו המלא של המשחק הוא רק ראשון בסדרה, ומי יודע לאן יחמוק הגנב בפעם הבאה.
לי אישית יש בעיה עם המוזיקה שלו, שהיא קצת מעצבנת, אבל אפשר גם להפטר ממנה, מבלי לפגוע בהנאה.
פתרון אפשר למצוא כאן, אבל לא באמת צריך אותו, הוא קצת ארוך ומייגע (ובאנגלית , כמובן ), וכבר יותר קל לחשוב עליו לבד, מאשר לקרוא אותו.

ריחוף קליל

למרות שזה לא נראה ככה במבט ראשון - floeEST הוא, למעשה, משחק אסטרטגיה.
הכל נראה כאן מרגיע, תמים, פשוט וילדותי. ורוד, צהוב ותכלת. יצורים חמודים וקטנים שמצויירים בקו אחד, מרחפים להם בחלל כמו פלנקטון במי האוקיינוס.
אתם יכולים לצייר להם נתיבים, ולהוביל אותם לעבר בועות סגולות שפיצוצן מזכה אתכם בנקודות. גם אם התחלתם עם יצור אחד, הוא יפגוש עוד הרבה חברים בדרך. המפגש גורם לחברים החדשים להצטרף לשרשרת ארוכה. ככל ששרשרת היצורים גדולה יותר, הניקוד מוכפל במספרם.
אז מה העניין ? ככל שהשרשרת ארוכה יותר, כך תנועתה מסורבלת יותר, ויש סכנה שכל היצורים יישארו מחוץ למסך המשחק וייעלמו. לכן, יש לשים לב איך לגרום למירב היצורים להיות פעילים ולגעת בבועות הסגולות.
מה עושים ? אפשר להפעיל כמה יצורים או שרשרות יצורים במקביל, אפשר לנתק אותן ולהפריד בינהם- בעיתוי הנכון, כמובן.
אחד הדברים המדליקים במשחק הוא העובדה שהמוזיקה והאפקטים מצטרפים לפס קול אחד, שמושפע ממה שאתם מצליחים לעשות.
והיצורים.
כל כך חמודים.

אפשר להרגע עם זה לפחות כמה דקות ביום. לפחות כמה דקות היום.

עוד שלג לימים חמים

Solipskier הוא משחק מלא אקשן  שעשוי לשחרר קריאות  Yoo Pee Hi Hei מפיכם, בעודכם שומעים את הרוח שורקת באוזניכם, ומרגישים את השלג ניתז על פניכם. מצויין לימים חמים, בתנאי שיש לכם מזגן, שיקל עליכם את ההזדהות עם חוויית הגלישה בשלג.
עליכם להקליק רק פעם אחת, ולא להרפות ! כל עוד אתם אוחזים בעכבר, יש קרקע רציפה מתחת לרגליכם , ואתם יכולים לגלוש במהירות. תנועות קלות עם העכבר גורמות לגבעות ועמקים, ירידות ועליות, וכאן ,בעצם, נדרשת מיומנות, שתרכשו לאט לאט.
עם הנסיונות החוזרים להשיג יותר נקודות, תלמדו לרחף ולזנק, ולנחות במקום הנכון, לעבור דרך מנהרות ושערים, ואפילו להוריד כוכבים מהשמים. הכל נפלא, עד שאתם נתקלים בתהומות או מכשולים, שכדי לעבור אותם, אתם צריכים להגיע למיומנות גבוהה יותר - הזינוקים הדרושים לשם כך הם מורכבים ומדוייקים יותר.
לא נורא, גם האופן שבו הדמות שלכם נהרגת הוא משעשע למדי. בכלל העיצוב הגרפי והאנימציה אלגנטיים ומינימליסטיים, ובהירים מאד.
המשחק מלווה בשלל עצות שאפשר לשנן בכל פעם שמגיעים לתפריט הראשי, אם אתם בוחרים לא לגלות את הכל בעצמכם. בכל פעם שחוזרים ומשחקים , ההפתעות שבדרך הן שונות - כלומר, הן תמיד הפתעות - אי אפשר ואין צורך "ללמוד את המסלול", כי הוא אינו חוזר על עצמו.
מאד עוזר לעקוב אחרי החיצים בחלק הימני של המסך, שמבשרים לכם מה עומד להגיע, כך שתוכלו לצייר לעצמכם תוואי הולם.
מוזיקה נמרצת מלווה אתכם בגלישה, אך שימו לב - יוצרי המשחק מזהירים שאם תגיעו למהירות גבוהה, עשויות האוזניות להתלש מראשכם, ואז תוכלו לשמוע את הרוח, ולהתרכז רק בהגברת המהירות .

מסתבר שיש גם גרסה סלולרית למשחק שתוכלו לקנות ב 2.99$ מכאן , אם יש לכם איי- פון.
בהחלט מתאים לשאת אותו בכיס, כי דומה שההנאה ממנו מתפתחת תוך כדי ידידות לטווח ארוך...

פתיתי שלג

צעצוע חביב שעשוי לקרר לכם את הראש בימים המהבילים הללו.
 Make a Flake  שייך לסוג המשחקים שמדמים "מלאכת יד" - אלא שבמקום לטרוח על ניירות ומספריים, ללכלך ולטאטא, לקמט ולקרוע, אפשר לעשות את זה באמצעות העכבר - לגזור, לראות את התוצאה, ואז למחוק או לשמור...
זוהי מכונה לייצור פתיתי שלג באמצעות מגזרות נייר. יש להתחיל תמיד משולי הנייר המקופל, לגזור כאוות נפשכם, ולצפות בתוצאה המפתיעה.
המשחק נוצר ב Barkley - חברת פרסום אמריקאית גדולה וותיקה, שהמוטו שלה הוא "לכל רעיון יש תאריך תפוגה ".   (המשפט מופיע בדף הבית של האתר, בלוויית תמונה מתאימה - של טייפ קסטות למשל. אם תרעננו את הדף תראו עוד שלל דוגמאות שממחישות את הרעיון ... ).
בקיצור, תאריך התפוגה של המשחקון הזה עשוי להגיע בחורף, אבל עד אז - זה בדיוק הזמן המתאים לראות קצת פתיתי שלג על המסך.

ויש עדכון - נזכרתי שהיה עוד משחק כזה, ומצאתי גם אותו - Snow Day.  האמת, הגרפיקה כאן הרבה יותר מעודנת ומתוחכמת, ויש גם היבט קהילתי - תוכלו לשמור את פתית השלג שלכם בצירוף הודעה, ולמצוא פתיתים של אחרים, וגם להגיב על הודעותיהם. הפתיתים נופלים ברכות במסך הפתיחה... זה הזמן להדליק את המזגן.

מסע בין כוכבים

קודם כל אפשר להגיד על Dreamerz שהוא משחק "חמוד". אבל אל דאגה, לא חמוד מידי. יש בו קסם מתקתק ורעננות, בעיקר בסגנון הציור שלו, ובניווט  הבין כוכבי.
אתם מיוצגים כאן על ידי אסטרונאוט קטנטן, שתפקידו להפעיל מחדש מכונת חלומות. התנועה היא במעגל, או, יותר נכון, הכוכב העגול הוא זה שמסתובב מתחת לרגליכם. בכל כוכב יש חפצים שונים שיש להשתמש בהם כדי לפתור חידות מגוונות ופאזלים, וכך, לאסוף שש בועות שנחוצות לתפקוד המכונה.
בכל כוכב יש גם כן שיגור, לפחות אחד, שעליו יש לעמוד כדי לעבור לכוכב אחר. כדי להפעיל את כני השיגור יש לאסוף כדורי אור שמפוזרים במקומות שונים, אבל עד מהרה כולם מופעלים, וכל מה שיש לעשות הוא לטוס מכוכב לכוכב ולפתור את הפאזלים השונים.
אפשר להגיע לפתרון המלא דרך מסך המשחק עצמו, והפתרון מאוייר ממש כמו המשחק, אלא שבכל מסך אפשר לקרוא ליד החפצים מה אפשר לעשות איתם. דרך מקורית ונוחה להתמצא במפת המשחק. ( אם כי, דורשת קריאה באנגלית )
המשחק לא נשמר אם מפסיקים לשחק בו, אבל די קל לזכור מה צריך לעשות אחרי שעשיתם את זה פעם אחת, כך שזה לא כל כך נורא.
פס הקול חלומי ומרגיע, מצויין בתור מכונת חלומות.

סיפור בלשי אפל

[ אזהרה - יש במשחק הזה קצת סצנות של גופות ודם (למרות שהוא בשחור לבן), ולכן לא הייתי ממליצה עליו לילדים צעירים. מאידך, ממילא חשוב לקרוא בו טקסטים באנגלית כדי להתקדם, כך שאם מדובר בילדים ישראלים ששפת אימם אינה אנגלית, יש למשחק הזה הגבלת גיל טבעית. בכל זאת, אין כאן ממש אלימות או הפחדות או זוועות, כנהוג בהרבה משחקים וסרטים אחרים שילדים חשופים אליהם. ואפילו צריך ממש לחשוב - שזה יתרון לא מבוטל. ]

The Scene of the Crime: Golden Doll
זהו סיפור בלשי ממש כמו בסרטים. מתחיל ברצח מסתורי, נמשך באיסוף ממצאים ובחקירת עדים, ונגמר בתפיסת הפושעים.
אתם מקבלים מפה של העיר, ובכל פעם שאתם מתקדמים בחקירה, נפתח לפניכם אתר חדש במפה. בכל מקום עליכם לדבר עם אנשים ולאסוף חפצים. אתם מצויידים גם בערכה ללקיחת טביעות אצבעות ( חשוב להשתמש בה על מה שרק אפשר ), ובכל פעם שאתם חוזרים למשרד, עליכם לבדוק את מגירת הדו"חות שלכם, להסיק מסקנות ולהתבונן היטב בלוח שעליו אתם מצמידים את הממצאים שלכם. את הפתקים והתמונות שעל הלוח אפשר להזיז ולצרף לקבוצות. צירופים נכונים מקדמים את הפתרון.
הסיפור בנוי היטב ובצורה אחידה וזורמת, והתפעול של החפצים והדיאלוגים קל ונעים. הציורים יפים מאד ומלאי פרטים, והמשחק שומר את עצמו באופן אוטומטי, כך שתוכלו תמיד לחזור לאותה נקודה, גם לאחר כיבוי המחשב. בקיצור- כל כולו תוצאה של עבודה יסודית ומשובחת.
 כרגיל במשחקים ש Mateusz Skutnik מעורב בהם, צריך קצת "לשבור את הראש", אבל הפתרון ממש בא בזמן, כלומר המשחק לא מביא אתכם אף פעם למבוי סתום שאיתו צריך להתקע במשך שעות. אם בכל זאת אתם רוצים לזרז את הפתרון - כאן פתרון בוידאו, וכאן פתרון כתוב.


ואם נשאר לכם טעם של עוד - מכאן תוכלו להגיע לחלק הראשון בסדרה.

מעבדה לצלילים

היכנסו למעבדה של Andre Michelle. הוא עורך ניסויים בכלי תיכנות ומוציא תחת ידו הפעלות, משחקים וצעצועים, שלכולם אופי צנוע וניסיוני-משהו.
הפנינה שבגללה הכנסתי אתכם לכאן הוא הצעצוע המוזיקלי ששמו Pulsate. אפילו לא צריך לבזבז הרבה זמן על לשחק בו. הוא פשוט יכול ללוות אתכם ברקע כל מה שאתם עושים. יחד עם זאת, הוא בפירוש צעצוע אינטראקטיבי, היות ואתם הם אלה שקובעים את הטון.
בתחילה, המסך שחור ודומם, לא נותן שום רמז למה שאפשר לעשות - אם תקליקו פעם אחת תראו מעגל כתום ודק מתרחב ומתפשט בתוך השחור עד שהוא נגוז.
נתחיל שוב - קליק אחד, ואז שוב - עוד קליק. שני מעגלים מתרחבים ומתפשטים. הפעם, הם מתנגשים זה בזה. ההתנגשות משמיעה צליל רך, וגורמת להם להתכנס שוב. ושוב להתרחב. וזהו, מכאן אתם יכולים להמשיך בעצמכם. גודל המעגלים בעת ההתנגשות קובע את גובה הצליל, והצירופים אקראיים מספיק כדי שסדרות הצלילים לא יחזרו על עצמן.
מה שנותר לכם הוא להקליק לעצמכם כמה מעגלים (נסו מיקומים שונים, עיתוי חדש , כמות אחרת או אפילו להקליק אותם זה בתוך זה ) והרי לכם פס קול מרגיע ( או לא ...) שאפשר לצרף לכל פעילות משרדית מייגעת.
אם אתם רוצים להשקיע יותר מחשבה ויצירתיות, ולנגן ממש נסו את
wavepole-synthesizer שצריך ממש לנגן בו, אבל אפשר להוציא ממנו הרבה מאד
או ToneWheels ,שמייצר צליל מקצבי ומונוטוני משהו, אבל באמצעות רכיבים ניידים שניתנים לשליטה.
ואם אתם רוצים להתאמן בסקרצ'ינג - אז יש הדמיה גם לזה - Scratching.

הדואר בא היום

זהו סיפורו של דוור בודד, אי שם על כוכב לכת מרוחק, שצריך להעביר מכתב מחייזר אחד לחייזר אחר.
עלינו לעזור לו להעביר את המכתב ליעדו ולפתור את כל הבעיות הטכניות שחוסמות בפניו את הדרך.
PostMan הוא מסע בעל ארבע סצנות בלבד, מצוייר בסגנון נאיבי, ומתאים גם לילדים.
הוא בהחלט אתגר למחשבה, עבור כל גיל, אבל הגיון בריא, תשומת לב לפרטים ובדיקה שיטתית של אפשרויות יובילו אתכם למטרה בדרך די ישירה. גם אם תתעכבו בפתרון - המשחק לא ארוך והפתרונות מופיעים לרוב לפני שלב התסכול...
חשוב מאד להקפיד על סדר נכון של פעולות. חפצים שניתן להזיז או לפעול עליהם הופכים את הסמן ל"יד" - כך שאפשר לזהות בקלות במה ניתן להשתמש. מאידך, החפצים האלה לא יגיבו אם לא הגיע תורם.
עוד צריך לזכור, שלפעמים צריך להקליק פעם אחת, לפעמים פעמיים, ולפעמים לגרור משהו ממקום למקום - צריך לנסות את כל האפשרויות.
את המשחק יצר יפני בשם  Asobo, שעוד כמה משחקים שלו אפשר למצוא בדף הזה. לטעמי PostMan הוא המוצלח ביותר, אבל אפשר לנסות גם את היתר.

ערימה של שיחי וניל

יש משחקים שמבוססים על עקרון מאד פשוט, ובכל זאת די קשה להצליח בהם. משחק כזה הוא Vanilla, אותו תמצאו באתר Eyemaze.
מאחורי כל המשחקים באתר עומד יפני יצירתי אחד, שמרבה להתנצל בפני קהל לקוחותיו ( ומעריציו הרבים, יש לשער ), וגם לשטוח בפניהם את צרותיו - המחשבים שלו מתרסקים, אין לו כסף להחזיק את האתר, הוא לא שולט באנגלית כדי לענות על מיילים, ועוד כהנה וכהנה. למרות זאת, הוא מצליח להוציא מדי פעם משחקים מאד מקוריים, שקל לזהות מיד את סגנון האיור הייחודי שלהם - צבעוני, פשוט ונמרץ. רבים מהמשחקים שלו הם משחקי Grow, שעליהם כבר כתבתי כאן. זה ז'אנר ייחודי, שבו אין לו הרבה מתחרים. משום מה, למרות שהאתר נראה די מסודר ובהיר, תמיד אני מגלה בפינה נסתרת איזה משחק שלו, שלא גיליתי קודם.
כזה הוא Vanilla, שיצא ממש מזמן (2004 ), אבל שווה לנסות אותו, ולו רק כדי לזנוח אותו אחרי כמה נסיונות. זה מסוג המשחקים המאתגרים, שדרושים בו הרבה מאד ריכוז והתמדה, אבל איכשהו מצליח לגרום לכם להענות לאתגר ולנסות להצליח בו בכל פעם קצת יותר, למרות שורת כשלונות מפוארת.
העקרון כאן לא כל כך ברור באופן מיידי, אבל אחרי ניסוי ותעייה, וקצת בירור במקורות אני יכולה להסביר בכל זאת.
לוח המשחק הוא צר וארוך, ומתנשא לגובה. בהתחלה יש לכם עציץ קטן וריק. קליק על העציץ - ומתוכו גדל שיח עגלגל ( ככה נראה שיח של וניל? ) . ממנו יש לגדל ולהערים טור שיחים שצומחים זה מראשו של זה, כך לגובה מקסימלי .
אבל יש כמה בעיות - כדי להצמיח את השיח השני יש להקליק שוב, לפי הסדר, על העציץ ועל השיח הראשון. כדי לגדל את השלישי יש להקליק על העציץ, על הראשון ועל השני - וכך עד אינסוף (כמעט ).
את הקליק יש לבצע בדיוק כאשר השיחים או העציץ מהבהבים באור כחלחל - שאלת העיתוי היא זו שמכריעה כאן.
לא די בזאת - יש לשים לב גם היכן מקליקים - קליק בצידו של כל שיח מטה אותו ימינה או שמאלה. קליק במרכזו שומר עליו ישר - מה שקורה הוא שדי בסטיה קלה מהמרכז, וכל הערימה מתנודדת מצד אל צד ומאיימת ליפול. אם טור העצים נוגע בדפנות הלוח או בתחתיתו - יש להתחיל את המשחק מחדש....
בחלקו העליון של הלוח, שמתנשא מעבר לגבולות המסך יש חץ שמכוון בחזרה לתחתיתו. יודעי דבר מספרים שמי שמצליח להגיע לשם מקבל קוד שאם מקלידים אותו במקום הנכון הופך השיח ליצור אחר. הידיעה על כך לא גרמה לי להצליח להגיע כל כך גבוה, אבל שלא תגידו שלא ידעתם.
אז זהו, בסך הכל צריכים לשים שיחים אחד על השני. שום דבר מסובך.

אלוהים אדירים...

לא פשוט להיות אלוהים. מישהו רוצה לנסות ?
Doodle god הוא המשחק שמאפשר לכל אחד להתנסות ביצירת העולם. מיצורים פרימיטיביים ויסודות חומריים, ועד לכלים , אמצעי תחבורה ואפילו זומבים וקוסמים.
כל מה שצריך לעשות הוא לנסות ולצרף שני אלמנטים בכל פעם, ולהתקדם לאט לאט בפרוייקט הפיתוח.
רוב הצירופים הם הגיוניים, כך שניתן לראות בו משחק הגיון, או סוג של פאזל, אבל גם הצירופים הפחות הגיוניים עשויים להעלות חיוך כשמגיעים אליהם. מאידך, יש בו גם יסוד של ניסוי ותעייה, וכשהאלמנטים מתחילים להתרבות, לא נותר לפעמים אלא לנסות שוב ושוב צירופים אקראיים, ולראות אם משהו יוצא מהם.
המשחק מוצע גם כמשחק לטלפון, ואכן, זה ניכר בו, לטוב ולרע.
מה שטוב - הממשק נאה ביותר, נוח להפעלה, מינימליסטי ובהיר. מושלם למסך קטן.
מה שאולי פחות טוב - כל העניין לוקח המון המון זמן, וזה לא תמיד מעניין להמשיך, כי בסך הכל מדובר במשחק פשוט, שדי חוזר על עצמו. לכן הוא מתאים לטלפון. כדי לכתוב עליו כאן, כמובן שהשלמתי אותו, אבל אני לא רואה את עצמי בנסיבות אחרות מתעקשת להגיע לסוף, בטח לא בפעם אחת. מה שכן, הוא אידאלי לטלפון, משום שהוא עשוי להיות שעשוע מתמשך נחמד ביותר כשיש לכם אותו בסלולרי, וכשאתם מחכים בתור לרופא שיניים, או לאוטובוס.
בכל מקרה, השלב שאליו הגעתם נשמר, כך שאפשר לחזור אליו בכל פעם לכמה דקות.
המשחק כולל גם אפשרות לקבל רמז, במידה ואתם תקועים, וגם לראות את כל הצירופים שביצעתם עד כה, בהנחה שזה עוזר לכם. בסופו מבטיחים היוצרים שיהיה לו המשך. למה לא ? מעניין אם יהיה לזה סוף אפוקליפטי.

קל, ממש קל

למי שאין כח למשחקים מסובכים בימי הקיץ האלה - Easy Joe הוא באמת משחק easy, קל, ממש קל.
הוא קצר ופשוט, דורש קצת מחשבה, אבל  כל אחד יכול להגיע לפתרון תוך כמה שניות ולעבור הלאה. באמת שלא תצטרכו להקדיש לו יותר מכמה דקות. מי שלא העיז אף פעם לשחק ממש, יכול לראות בו דגם מוקטן ומתומצת של הז'אנר שנקרא "משחקי הרפתקאות", שבו אתם נדרשים לפעול על אובייקטים ולפתור בעיות כדי להעביר גיבור מסביבה לסביבה. לא תדרשו כאן למיומנות הפעלה מהירה של מקשי החיצים או לשליטה זהירה בתנועת העכבר. צריך רק להקליק במקום הנכון, בסדר הנכון, וזהו.
זו ההזדמנות שלכם לשחק במשהו !
מה בכל זאת שבה את ליבי במשחק הלא כל כך מתוחכם הזה ? העיצוב.
המשחק מעוצב בשני צבעים זוהרים בלבד - ירוק וסגול. הגיבור שלו הוא מעין ארנב, כלומר מין חצי אליפסה עם אזניים, והכל מעוצב באופן מינימליסטי ביותר, אבל בכל זאת מלא חיים. אז נכון שלא מדובר במשחק לגיימרים ותיקים, אבל לילדים צעירים, למשל, הוא יכול להיות אתגר בעל ערך אסטתי מוסף, שלא דומה לשום משחק אחר.
וכמובן, מי שעניינו בעיצוב יכול לראות כמה מעט צריך, כשיש החלטה עיצובית מגובשת.

פילוסופיה של פיקסלים

את Jason Rohrer  הכרתי דרך סרטון תיעודי על Pixel Art. הסרטון סוקר את ההיסטוריה של השימוש בפיקסלים כאמצעי ליצירת דימויים, כלומר - מראשית ימי המחשב ומשחקי המחשב.
דימויים על מסך מחשב עשויים מפיקסלים. זה ברור. אלא שבראשית ימי הדימויים הממוחשבים, ברזולוציות המסך הירודות, דימויים שעשויים מריבועים ציבעוניים היו אילוץ. במהלך הזמן הצליחה הטכנולוגיה להפוך את הדימויים האלה לתלת מימדיים, ריאליסטיים יותר, מורכבים ממליוני פיקסלים וצבעים. מעצבי משחקים שמשתמשים היום בקוביות צבעוניות כדי לייצר דימויים, עושים זאת היום מתוך בחירה, כסגנון מועדף.
יש בבחירה הזו היבט מודרניסטי די מובהק - בנטייה להפשטה, בהסתמכות על הרושם הפעיל של הצופה, שמרכיב את הדימוי בעצמו ( כמו שנדרש בעת צפייה בציור אימפרסיוניסטי, בפואנטליזם ועוד ), אבל יותר מכל, בנסיון להתרחק מהאשלייה, ולחשוף את האמצעים האמנותיים. הציור המודרני מראה לנו שציור הוא חתיכת בד שמישהו מרח עליה צבע, ולא "חלון לעולם". אמנות הפיקסלים מראה לנו שמה שאנחנו רואים על המסך נעשה במחשב, ועשוי מפיקסלים.
Jason Rohrer בחר לעצב לפחות שני משחקים בדרך זו. הפעם, כדי לשחק בהם, צריך להוריד אותם מהרשת למחשב. בדרך כלל אני נמנעת מלהציע הורדות, אבל הפעם אין לי ברירה. ( אני יכולה רק לציין שההורדה היא מהירה, והמקורות  הם בטוחים.)

האחד - Passage - מתרחש במלבן של 100X16 פיקסלים, ואורכו חמש דקות בלבד. בחמש הדקות האלה אתם צריכים לעבור עם הגיבור את כל מסלול חייו. כדי לנוע יש להשתמש במקשי החיצים, מה שאומר שאפשר לא רק לרוץ ישר, אלא גם לשוטט מעלה-מטה, או לחזור אחורנית. הנופים הציבעוניים משתנים במהלך המסלול, והגיבור, שעשוי מפיקסלים ספורים בלבד, מזדקן לנגד עינינו בחלוף הזמן, עובר מנעורים נמרצים לזיקנה איטית, עד שהוא הופך למצבת אבן שמסמלת את מותו הבלתי נמנע. לכאורה, אין כאן הרבה אפשרויות. אבל, כמו בחיים, בזמן המועט שנקצב, אפשר לבחור דרכים שונות - להיות הרפתקן, למצוא אוצרות, לחבור לבת זוג, או לרוץ קדימה במהירות ולהזדקן לבד...לא מספיק לשחק פעם אחת כדי להבין את המשחק, או לחשוב על מה שעומד מאחוריו. ( אבל אחרי שניסיתם לשחק לפחות פעם אחת, תוכלו לקרוא את דבר היוצר עצמו על Passage )
במובנים רבים הוא מזכיר את המשחק The beggar.

השני - Gravitation - מתרחש בשטח קצת יותר גדול - 99X100 פיקסלים - אלא שלא כל השטח מתגלה בבת אחת. הוא גדל ככל שפעילותו של הגיבור מוצלחת יותר, אבל ככל שהוא נכשל בביצועיו, עולמו מחשיך וסוגר עליו. המשחק הזה יותר מאתגר, משום שהוא דורש גם קפיצות ומיומנות כלשהי. בתחילה נדמה שכל המשחק מתרחש על האדמה, אבל אז מגלים שהגיבור יכול גם לקפוץ מעלה, להמריא לשמים, ולאסוף כוכבים. לא אגלה כאן יותר מדי, רק אומר שגם כאן יש מספר החלטות שאפשר לקחת, וההכרות עם המשחק לוקחת זמן. כאן הנושא המרכזי הוא עליות ומורדות, והוא עשוי לעורר את השאלה מה גורם לנו "לעוף", ומה "מוריד אותנו לאדמה"... ( וכאן - דברו של האמן על Gravitation )

כמו שהבנתם כבר, שני המשחקים מצטיינים בכך שלחשוב עליהם לוקח יותר זמן מלשחק בהם.

אז כן, Jason Rohrer הוא בהחלט איש אשכולות - מעצב, כותב, מתכנת, ואפילו עושה מוזיקה, ויש לו מה להגיד על הרבה עניינים.
עוד תשמעו עליו הרבה ממני, כנראה.

לראות את הקולות

כמעט כל משחק מחשב מלווה במוזיקה. לפעמים פס הקול הוא חלק בלתי נפרד מהמשחק, מניע אותו, יוצר את האוירה הנכונה, או אפילו עוזר בפתרון, אבל תמיד נדמה לי שמשחק נטול אפשרות השתקה הוא סוג של חוצפה. הפעם - אין ברירה. בלי רמקולים זה לא עובד.
כולנו מכירים את העקרון לפיו עובדים נגני מוזיקה במחשב. אנחנו מנגנים קטע מוזיקלי, ובחלון הנגן אפשר לראות צבעים וצורות מסתחררים לפי קצב המוזיקה.
כשעקרון ההתאמה בין צליל לצורה הופך לאינטראקטיבי, כלומר כשיש לנו שליטה גם בצלילים וגם בדימויים ( ולא רק בבחירת מתכונת מסויימת ), הרי לנו צעצוע .
Macoto Yanagisawa  עוסק בין היתר בבניית מה שפעם היה מכונה "אורגן אורות".
בצעצוע המשוכלל יותר שלו - Noctiluca - תנועת העכבר משמיעה לנו צלילים, וגם מראה לנו צבעים וצורות. קליק אחד מעביר אותנו למתכונת חדשה של נגינה, ובכל פעם אנחנו מגלים יצירה שונה, שדורשת תנועה שונה.
Neon2 הוא צעצוע יותר סכמטי, שבו אנחנו יכולים לבחור בין שילובים של אפשרויות צליל וצבע ידועות מראש. גם כאן אפשר להנות ממגוון אפשרויות, אבל הוא לא כל כך גדול, ומאפשר פחות יצירתיות.
אלה שני צעצועים פשוטים, מתאימים לכל גיל, שכל מה שנדרש בהם הוא שליטה מינימלית בעכבר.
Inudge הוא משחק קצת יותר מורכב, שבנוי על עקרון תיבת נגינה. כאן באמת יש אפשרות לשלוט בכל צליל ולהלחין פס-קול מוזיקלי שכולל כלים שונים. כל כלי מיוצג על ידי גריד משבצות בצבע אחר. משבצת מסומנת משמיעה צליל, וכל הלוחות המשובצים מופעלים במקביל. אפשר להקשיב לכל תו ולבנות את רבדי הצלילים בצורה מחושבת, ואפשר גם לצייר את הצלילים באופן חפשי ולראות/לשמוע מה יוצא. כאן אפשר לשלוט גם בקצב ובווליום. זה צעצוע מאד אסטתי, ולמרות מורכבותו ושלל האפשרויות, יש בו משהו פשוט וקל להתמצאות. יש למשחק הזה מימד קהילתי, כי אפשר גם להקשיב ליצירות של אנשים אחרים, ולהתפעל מהמגוון שהמנגנון הזה מאפשר. למעשה, מתנהל Forum שלם שמספק עצות וטריקים למי שרוצה להעמיק בנושא.
Music Bounce הוא משחק שבנוי על עקרון דומה, אלא שהוא פועל בדרך הפוכה. כאן יחידות הצליל כבר מסומנות, ועלינו להפעיל כדורים שקופצים מ"שערים" בחלק השמאלי של המסך. אם הקפצנו את הכדור הנכון, הוא פוגע במשבצות המסומנות, והן משמיעות צליל. האתגר הוא להקפיץ את הכדורים כך שכל המנגינה תישמע. זה פחות "צעצוע", ויותר "משחק", כי המנגינות נתונות מראש, ומוצב בפנינו אתגר. מאידך, גם כאן יש מימד קהילתי,  כי יש אפשרות לערוך אתגרים עבור הזולת - וזה כבר יותר דומה לנגינה והלחנה.

מי שמתעניין בנושא ויזואליזציה של נתונים, מוזמן לעיין בטור הזה (מתוך הבלוג "קסטה", שעוסק במוזיקה בעידן הדיגיטלי )-
Kaseta. הטור עוסק בויזואליזציה של נתונים, ולא של צלילים, אבל מדובר בנתונים על מוזיקה, כך שזה בהחלט מעורר מחשבה גם בהקשר לצעצועים האלה.

עד חצי המלכות

למשחק הזה יש טעם של עוד. הוא פשוט קצר מדי. קוראים לו  Polcarstva  ופירוש השם ברוסית, כך קראתי, הוא "חצי ממלכה".
הבחירה בשם הזה לא ברורה לי לעומקה, אבל הרגשת ה"נגמר בחצי" דוקא היתה חדה ובהירה, כמו שמי האביב הבהירים איתם מתחיל המשחק.
אנחנו מלווים אוטובוס של ילדים עם מורתם, למה שנראה כטיול שנתי - מסע קסם מסתורי, מלא באזכורים לממלכות הטבע, המדע ותולדות המחשבה והאמנות. נו, לא מלא, כי בכל זאת, המשחק קצר, אבל הטיול מגוון.
הילדים והמורה קטנים כראש סיכה, אבל מצליחים להוות חבורה מלאת אישיות בתוך הנוף הגדול. קו של עדינות משוך על כל הסביבה, ונעשה כאן שימוש בשילוב של טכניקות איור שונות, ובסגנונות שונים.
בצד שמאל של המסך, בקו עדין מאד וכמעט בלתי נראה לפעמים, אפשר למצוא מתגים שמחליפים את הצבעוניות מיום ללילה, ואני ממליצה לעשות את  זה, אם לא באמצע כל שלב - אז בסיבוב השני. (בהנחה שגם לכם יהיה טעם של עוד בסיום המשחק.)
באותו אזור אפשר גם להשתיק את פס הקול, אבל את זה אני לא ממליצה לעשות. חבל. הוא ממש נעים.

יוצר המשחק הוא  Denis Stepkin, שזה קישור לאתר שלו - ברוסית, אבל אפשר להציץ בתמונות גם אם לא מבינים.  המשחק, על כל פנים, מצטיין בעיקר בצד הויזואלי שלו. 

על ראש הברוש שבחצר

למקהלה האינטראקטיבית הזו קוראים Incredibox, ומה שבעצם רציתי, זה קודם כל שתכנסו לשם ותשחקו עם זה כמה דקות.

באמת שהפעם זה לא יגזול הרבה זמן. וגם לא צריך לשבור את הראש על כלום, פשוט צריך להקשיב.
נו ? נכון שזה נחמד ?
ולמי שבכל זאת לא ניסה, ורוצה רק לדעת באופן תיאורטי במה העניין - אז הנה התיאור.
במסך המשחק עומד לו בחור בחולצת T לבנה. למטה יש שורה של סמלים גרפיים, שכל אחד מייצג צליל אחר. אם גוררים את אחד הסמלים למרכז החולצה של הבחור, חולצתו משחירה ותוך כמה שניות הוא מתחיל להשמיע קולות . מיד מופיע בחור נוסף, שאותו אתם יכולים לצרף למקהלה כראות עיניכם. כך מתארכת השורה, ואיתה  עושר הצלילים של המקהלה עליה אתם מנצחים.
בקליק אחד אתם יכולים להפטר מכל בחור שתרצו, ומיד בא אחר, בחולצה לבנה, שמחכה שתגידו לו מה לשיר.
הגרפיקה היא בשחור לבן, מדוייקת מאד, מינימליסטית, אבל מלאת הבעה. למרות שלכולם פרצוף דומה, כל קול שמישהו מהם משמיע, זוכה לאנימציה מדוייקת ומתאימה, ואת הסמלים הגרפיים הייתי מדפיסה ברצון על חולצה שלי.
הסאונד משובח, וסטריאופוני באמת, וכל צירוף נשמע הרמוני.

מאחורי המוזיקה עומד בחור צעיר בשם incredible Polo, (שזהו הקישור לדף שלו ב"מיי-ספייס"), והוא, מסתבר, באמת מעין "מקהלה של איש אחד". בסרטון הזה ב YouTube למשל, תוכלו לראות ולשמוע אותו עושה קולות ומנגן, מקליט את עצמו, ויוצר, בהופעה חיה, רבדים של צלילים שלא מביישים להקה שלמה.

ולמרות התחכום העיצובי והמוזיקלי - נראה שמדובר בשעשוע גם לפעוטות בראשית דרכם על המחשב.

אמן אנלוגי בעולם דיגיטלי

Grzegorz Kozakiewicz הוא יוצר ממוצא פולני, שחי בעיקר באנגליה, ורואה את עצמו כאמן אנלוגי מהסוג המסורתי . כן, כזה שחותך ומדביק, וגוזר ותופר, ומקים תפאורות מיניאטוריות מדהימות מחומרים שכל אחד יכול למצוא ברחוב.
מה לא תראו אצלו -קרטון גלי, חוטים ומהדקים, ניירות אריזה ואפילו ירקות. את כל זה הוא מצלם, יוצר אנימציית "סטופ מושן" מסורתית, ואז בונה מזה משחק באמצעים דיגיטליים, מה שמוסיף לאמנות שלו את המימד האינטראקטיבי.


pencil rebel מס 2, הוא פרוייקט שהפרק הראשון שלו נעשה עוד ב 2007. נקווה שגם אחרי הפרק הזה יבואו נוספים. 
המשחק מלווה דמות פלסטלינה, שאמורה להצליח לצאת בשלום מהאתגרים הניצבים בפניה, ולשחרר חבר שנכלא בכלוב. (לא סתם חבר, אלא דוקטור שנחטף, משום שבידו הנוסחה הסודית לתכשיר שהופך אלפים (Elves) לבני אדם ולהפך...)
בדומה למשחק escape מסורתי, צריכה הדמות  לעבור מחלל לחלל, ולמצוא אביזרים שונים שיעזרו לה להתקדם. עליה גם לאסוף רמזים סודיים בדרך, והרמזים כולם מעוררים חיוך, היות והם רק קריצה אישית של היוצר, ולא ממש רמזים נחוצים.
יש צורך בהפעלת הרמקולים, ורצוי לדעת לקרוא אנגלית, אבל המשחק קל למדי וקצר, ואין סכנה להסתבך בו. להיפך, אני נותרתי עם תחושה שהייתי שמחה לשוטט עוד קצת בתפאורות הקרטון המרהיבות, ולעבור עוד הרפתקאות.
לכן הלכתי לבדוק גם את   pencil rebel1 , שהיה גם הוא חביב למדי, אם כי עוד יותר קצר ופשוט, וניכר בו שהוא נסיוני וראשוני.
אל תוותרו על הסרטון  התיעודי שמראה לנו כיצד איש אחד עם דבק וסכין חיתוך, בורא את עולם pencil rebel מחתיכות קרטון ופרוסות של תפוחי אדמה, בVimeo. שם תוכלו למצוא גם עוד כמה סרטונים המתעדים את תהליך העבודה.


הסטודיו שבראשו  עומד קוזאקייביץ' נקרא Model No. 1  ובדף הבית של הבלוג שלו תוכלו למצוא קישורים לסרטונים, פרסומות, ואתרים שהוא עיצב.
פרוייקט שכדאי להציץ בו הוא האתר שעוצב עבור Allan Design Group, שמתפקד כמעט כמו משחק בפני עצמו. כמובן שבאחת הפינות אפשר למצוא סרטון שמראה גם איך נבנה האתר. מעורר השראה. 
קוזאקייביץ' מאמין שאפשר לממש כל רעיון באמצעות חמרים שמצויים סביבנו - "כשיש רצון, יש גם דרך", אפילו אם יש לך רק עפרון ביד.


תתחילו לשמור קרטונים ישנים - אפשר להפוך אותם למכרה זהב. כמובן, אם יש לכם רצון, עפרון, או יד.

צעצועים שעושים מוזיקה

יש לי אוסף גדול של משחקים שעוסקים במוזיקה. בינתיים, על קצה המזלג, שניים שהם יותר צעצועים מאשר משחקים. כלומר, אין צורך להגיע בהם להישגים, או לעמוד במשימות, אלא פשוט לנגן בהם כראות עיניכם.
האחד- Pantry , של Amanita Design הזכורים לטוב, מתרחש במזווה, שכל קליק על מה שמאוחסן בו יוצר סדרת צלילים, שמלווה באנימציה. תוכלו לשמוע מה יכולות לעשות צנצנות ריבה וסלים של תפוחי אדמה, ולחבר איתם קונצרט משלכם.

השני, La Pate a Son ,הוא הרבה יותר מורכב, היות ומדובר במכונת מוזיקה רבת מתגים, כפתורים וידיות. לוח המשחק נראה כמו מערכת אינסטלציה משוכללת, שמחוברת למערכת בקרה הפולטת חלקיקים צבעוניים. הצלילים משתנים בהתאם לסוגי הצינורות וה"ברזים" דרכם עוברים החלקיקים. המשחק מציע מערכים מוכנים מראש, ומומלץ בהתחלה לנסות ולהשפיע עליהם, ולהכיר כיצד פועל כל מתג במכונה. גם על הרכיבים עצמם אפשר להשפיע - לשנות את הכיוון שלהם, או לפעמים להשתיק את כל היתר ולשמוע אותם במבודד.
בשלב מתקדם יותר אפשר לאסוף רכיבים חדשים מהמסוע שבתחתית המסך, להוסיף אותם, או להחליף אותם באחרים. חשוב לשמור על רצף של צינורות, כך שהצליל יעבור דרך כולם. למרות שהאפשרויות הן אינסופיות, עדיין יש כאן גם סוג של פאזל שצריך להרכיב כדי שכל החלקים ינגנו.
האמת היא שלהסביר את המשחק זה קצת יותר מסובך מלשחק בו, ועדיף שתנסו לגלות בעצמכם איך זה עובד, כי במקרה הזה הגילוי הוא מהות העניין. העזה ומקוריות יובילו אתכם למנגינות שתאהבו לשמוע, אבל תוכלו גם להתפרע ולרקוח קונצרט רעש למופת. מה שבטוח - המכונה אף פעם לא תנגן את אותו הדבר.

מקורו של המשחק בחברה צרפתית בשם Lecieclesbleu ("השמיים הם כחולים" ). אחרי שתלחצו על enter במסך, תגיעו לדף הבית שלה, שמלא באינפורמציה על פעילותה. כדי להנות ממה שיש לה להציע שימו לב לשורת ריבועים קטנטנים בתחתית הדף. הם יובילו אתכם לכל הפרוייקטים המקוריים שנעשו שם. חלקם יידרשו התקנה של plug-ins שונים שהוכנו במיוחד. רוב הפרוייקטים קשורים בויזואליזציה של צלילים, וכולם מעניינים ואינטראקטיביים.

מה אפשר ללמוד באוניברסיטת סאלפורד ?

על אוניברסיטת סאלפורד שמעתם ? גם אני לא, עד שנתקלתי במשחק הזה,  שנוצר שם. לא ברור אם הוא נוצר כתרגיל של אחת המחלקות, או כפרסומת לאוניברסיטה. אולי שניהם.
Curious  הוא שם המשחק, וגם שם הדמות הראשית - דמות רכה ולבנבנה, עם ראש גדול ועיניים תוהות. למשחק שמונה שלבים. כל אחד מהם הוא מסך של נוף סוריאליסטי, עשוי בטכניקת קולאז' שמשלבת צילום, ציור וקריקטורה. איכשהו אפשר לנחש מהקולאז'ים שאוניברסיטת סאלפורד היא במנצ'סטר - האם אלו הבניינים ? המדשאות ? עלי השלכת ? מה בדיוק נראה כאן כל כך אנגלי ? אולי זו העובדה שזה כל כך מזכיר את הסגנון הגרפי של עידן הביטלס ו"צוללת צהובה"...
 קל להבין איזו נקודה במסך מאפשרת אינטראקציה, אך כאן האתגר הוא להקליק על הדברים בסדר הנכון. אחרי המסך הראשון מתרגלים לשיטה, אבל זה דורש נסיונות לא מעטים. לפעמים צריך להקליק יותר מפעם אחת באותה נקודה, ולפעמים צריך להקליק ולגרור דברים. סיום כל שלב מחזיר את ידידנו הסקרן למעלית ( שאליה הוא צריך לחזור כדי לנסוע לשלב הבא )
לצד המעלית יש דלת משוריינת - "דלת האפשרויות הבלתי מוגבלות" - זה מה שייפתח לפניכם אם תלמדו באוניברסיטת סאלפורד, או אם תצליחו לעבור את כל שמונת השלבים במשחק. בסוף כל שלב אתם מקבלים גם קוד שבאמצעותו תוכלו לשמור את השלב הזה ולחזור אליו.
הפתרון במלואו נמצא רק בפייסבוק או במיי ספייס - למי שמנוי...
או, אם אתם קוראים ספרדית, או יש לכם תרגום אוטומטי במחשב, אז גם כאן
http://1001juegos.blogspot.com/2009/04/curious.html

זהירות, מכשפה !

את המשחק Witch פותחת אנימציה נהדרת, שמגוללת את עלילותיהם של ילד וילדה, שכמו בכל האגדות, מבלים להם ביער.
מכשפה תופסת אותם, כולאת אותם בכלוב, ומתכננת לבשל אותם לארוחת הערב. אתם צריכים להפעיל את כל היצורים בחדרה של המכשפה, כך שהילדים יוכלו לצאת מהכלוב ולברוח. הסמן לא תמיד מראה מתי הקליק שלכם הוא הקליק הנכון, אבל לעומת זאת המון דברים זזים עם מקליקים עליהם, כך שזה עניין של ניסוי ותעיה עד שמגיעים להישגים. במהלך המשחק נפרשים גם רמזים בדמות דפים בספר הבישול של המכשפה, או בלוני מחשבות של הדמויות. קצת הגיון בריא והרבה קליקים על כל דבר שזז, מובילים בסופו של דבר לתוצאה המבוקשת די בקלות.
אפשר, אגב, לשחרר את הילדים גם אם לא מבצעים את כל הפעולות האפשריות, ויש יותר מדרך אחת להגיע לסוף. בסוף המשחק תוכלו לבדוק דרך התפריט הראשי ( בסעיף achievements ) , במה הצלחתם ובמה לא. דרך שם אפשר גם להגיע לפתרון מלא של המשחק ( באנגלית ).
למרות שהסיפור נשמע מפחיד, הכל במשחק משעשע וצבעוני, במיוחד שערה האדום של המכשפה, ושמלת הפסים שלה.

להכניס קצת צבע לחיים

משחק קצר, משעשע, ומעוצב להפליא במשטחי צבע זוהרים - קבלו את הזוג   Poto & Cabenga  !!!
לא ברור מיהו מי, אבל זה מתחיל עם יצור שדומה לאדם, שרוכב על סוס שמנמן שהוא מן הכלאה בין ציפור להיפופוטם.
הקליקו במסך המשחק פעם אחת כדי להפעיל את התגובה שלו, ואחר כך כל מה שעליכם לעשות הוא להשתמש במקש הרווח בלבד- נשמע פשוט ?
בהתחלה זה פשוט - לחיצה על מקש הרווח מאיצה את הסוס, ועזיבה שלו גורמת לו לקפץ באויר. אם מקפצים במקום הנכון אוספים פרסים צהובים והכל נחמד. עד שמגיעות המפלצות. אחת מהן, באופן בלתי נמנע, מצליחה להפריד בין הסוס ורוכבו, ואז הם ממשיכים לרוץ קדימה בשני מסלולים מקבילים.
אז מסתבכים העניינים - בעוד שעזיבה של מקש הרווח מקפיצה את הסוס, הקשה עליו מקפיצה את הרוכב, שמתרוצץ לבדו במפלס העליון . עכשיו אתם צריכים לנווט בין שתי פעולות הפוכות שמחולל מקש הרווח הפשוט והתמים - ללחוץ, או לעזוב ? זאת השאלה. לא שיהיה לכם זמן לחשוב על זה. בשני המסלולים צריך להתגבר על מפלצות, או לדרוס אותן, והן רק הולכות ומתרבות. מתוחכם.
נדמה לי שמטרת המשחק היא להצליח להפגיש שוב בין השניים. אני לא הגעתי להישגים מרשימים, אבל צריך להתאמן...
מי שהספיקה לו פעם אחת, אבל אהב את העיצוב - זהו האתר של Richard Hogg, שהוא מעצב נפלא, והוא אחראי לצבעים הזוהרים ולדמויות הפשוטות ומלאות האישיות.
Hogg היה קשור, ואולי עודנו, לסטודיו לעיצוב בשם Airside ששוכן בלונדון, וביקור באתר שלו הוא עוד חווייה שאפשר להפיק מהיכרות עם המשחק הזה.

עיר בלהות בהקיץ

חדש ! מבית היוצר של Pastel Games - עוד פרק בסדרה המופלאה Daymare Town , והפעם פרק מספר 3 !
פרטי פרטים ארכיטקטוניים, חפצים מוזרים ודמויות אפלוליות, בעיר שכולה בלהה, רשומה בקו שחור ודק.
אתם מתעוררים בחדר בבית חולים, וכאן מתחיל מסע הימלטות ארוך, שבמהלכו אתם צריכים קודם כל לשים לב לפרטים.
כן, גם לפרטים קטנים ביותר, כאלה שמסתתרים בין קוי הרישום הדקים, וקודם כל לכאלה שנראים כמו מטבעות. אחרי שתמצאו מטבע אחד, תדעו כבר לזהות אותם.
כמו בחיים, חופש הפעולה שלכם ייקבע על ידי כמות המטבעות שיש בכיסכם.
תוכלו להצטייד בחפצים שונים ומשונים, שחלקם נחוצים מאד להשלמת משימות, וחלקם מיותרים וניתנים למכירה בדוכנים השונים שתפגשו בדרך. איך תדעו מה למכור ומה לשמור ? זהו, שלא תדעו, אבל לפחות נסו לזכור למי מכרתם משהו שנראה לכם נחוץ בהמשך. לקנות אותו יעלה לכם יותר כסף כמובן.
שלא כמו בהרבה משחקים אחרים, המקום במחסן החפצים שלכם הוא מוגבל, כך שנחוץ שיקול דעת מתמיד בנוגע לשאלה מה לשמור ומה למכור.
הסמן שלכם נראה בדרך כלל כמו חץ לבן. כדי לשמוע מה אנשים אומרים, או כדי לקרוא שלטים - הסמן הופך ל"יד", והטקסט מופיע בחלק העליון של המסך. מועיל לקרוא, ולנסות לפענח רמזים מתוך הטקסט.
הסמן הופך לחץ שחור כשהוא מורה על כיוון אפשרי להתקדם בו. צריך לבדוק בכל סביבה לאן אפשר ללכת, היות ולפעמים יש יותר מכיוון אחד אפשרי.
חלק מההרפתקה מתרחש אפילו בתוך תמונה שתלויה על קיר, או בתוך ציור בספר, כך שאסור להתעלם משום אפשרות תנועה שהחץ השחור מציע לכם.
מלבד איסוף מטבעות ובריחה מהעיר, יש גם משימות נילוות, שביצוען יוסיף לכם ניקוד ויפתח לכם דרכים חדשות.
כך למשל, אתם צריכים למצוא במהלך המשחק 10 גמדים שמסתתרים בפינות חבויות  (ממש כמו במשחק  10Gnomes).
או, למשל, לאסוף חרקים מתים ולהאכיל בהם כל עכביש שתפגשו בדרך ( שימו לב לקורים ).
אתם עשויים להצליח לצאת מעיר הבלהות גם מבלי שהגעתם לכל ההישגים, אבל אז ייתכן שתרצו לחזור לסיבוב נוסף...
זה משחק ארוך ולא פשוט, אבל רגע לפני שאתם מתייאשים - תמיד יש סיכוי סביר שבדיוק אז תמצאו פתאום פינה חדשה, מלאת מציאות, כך שהמשחק תמיד זורם בדרך זו או אחרת.
נראה שכדאי לשחק בו במקביל עם עוד שותפים ולהחליף דעות במהלך המשחק, כי לפעמים זה באמת עניין של מזל, אם גיליתם גילוי זה או אחר. בכל מקרה, קצת רמזים בדרך לא פוגמים בהרפתקאות שעוד נכונו לכם, אז שווה לחלוק אותם עם אחרים.
למי שרוצה להציץ בפתרונות מוכנים מראש - ה walk-through של המשחק כבר יצא לאור. מאותו דף אפשר להגיע גם לפרקים הקודמים של הסדרה.
המשחק נשמר אוטומטית בכל פעם שתצאו ממנו, ואתם יכולים לחזור למקום שעזבתם באמצעות Load Game  במסך הפתיחה.
המשימות במהלך המשחק דורשות מכם להצליח להיות אכזריים והרסניים, אבל גם רחמנים ועוזרים לזולת.
הסתירה הפנימית הזו מופיעה גם ביחס המחוכם בין דו מימד לתלת מימד - בין ציור שטוח לבין חלל תלת מימדי.
זו ההרגשה לגבי האוירה כולה - לא ברור מה גובר על מה - המוזרות והנסיון לגרור אותנו לחווייה מעיקה ולמפגש עם יצורים מפחידים, או ההומור העדין, הקריצה המשועשעת והגמדים שמנופפים לנו לשלום בכל פעם שאנחנו מגלים את מקום המסתור שלהם. בסופו של דבר, למרות ה"בלהה", המשחק הוא משעשע לחלוטין, ולא באמת "מפחיד".

וכשתמצאו פטיש - חשוב מאד לשמור עליו, ולנסות להכות איתו בכל דבר - מסתבר שזה מועיל.

מסע יפני קצר

בקו ילדותי ובצבעים רכים, אתם מוזמנים למסע, כדי להציל ילד שנפל לאי בודד.
הוא פוגש יצורים משונים, וגם חברה חמודה, ושניהם מתגברים על מכשולים ונמלטים בספינה של אוצרות.
לא נגלה את הסוף, אבל נגלה כמה רמזים, כי הכותרות שמופיעות מדי פעם הן ביפנית, וזה עשוי לתת לכם הרגשה שפיספסתם משהו. אז לא, זה לא מפריע. אבל בכל זאת - כדי לפתור את הבעיות שצצות בדרך אתם צריכים להקליק ולגרור את כל מה שאתם יכולים.
אם מופיעות כותרות באדום, סימן שעדיין לא עשיתם את הצעד הנכון, ואם בכחול - אתם בדרך הנכונה. זהו, לא צריך להבין יפנית.
קצר, קליל, ומתאים גם לילדים צעירים.
סגנון האיור מצא חן בעיני במיוחד.
Survivoo

אם מקליקים על המילה back שמתחת למשחק ( רק אחרי שתסיימו אותו ) - תגיעו לעוד משחקים פשוטים וקטנים של אותו יוצר - Igawo. למעשה, רובם הם יותר "צעצועי רשת" מאשר משחקים, אבל כולם באותו סגנון חביב, ורעיונות מעלי חיוך.

רשות שמורות הטבע

אכלתם געפילטע פיש בסדר הפסח ? עכשיו תורכם להאכיל את הדגים.
Save Kaleidoscope Reef הוא משחק חביב לכל גיל, שיעזור לכם לעכל את ארוחות הפסח.
ספינה עמוסה בחביות נפט ורעל התנפצה על שונית אלמוגים, ואתם נדרשים להחיות את השונית מחדש. הכל מתרחש מתחת למים, וראשית כל עליכם לתפוס את שושנות הים שצונחות סביבכם, ולהעמיד אותן על סלע איתן. במים מרחפים גם חלקיקי פלנקטון בצבעים שונים, ובהם עליכם להאכיל את שושנות הים, שאם הן אוכלות מספיק, הן הופכות לנגד עיניכם לאלמוגים צבעוניים בצורות שונות.
זהירות ! מדי פעם יופיעו יצורים שמאד אוהבים לאכול שושנות ים טריות. תבעטו אותם הצידה באמצעות העכבר, ותמשיכו להאכיל. ככל שהשונית מתמלאת באלמוגים, מגיעים גם סתם דגים שיצאו לטייל, עד לשלב שבו הפרחתם כליל את השממה, ואז אתם מופנים לניקויו של אזור חדש.
כמובן שבכל שלב המשימה מסתבכת - יש יותר לכלוך, רעל ודגים טורפים, ופחות אוכל. גם שושנות הים נעשות בררניות, וצריך להתאים להן את המזון הנכון ( רמז - שימו לב לצבעי הזרועות שלהן. רמז נוסף - בשלב 4 תצטרכו לייצר את הצבעים הנחוצים. שימו לב לחור הזוהר שבסלע ).
אתם מקבלים נקודות בונוס אם הצלחתם להאכיל אותן במספר רב של חלקיקי פלנקטון בבת אחת.
הערך המוסף של המשחק הוא ללא ספק בצבעוניות המרהיבה של האלמוגים הנוצרים, מפתיעים בכל פעם מחדש, ונותנים סיבה טובה להמשיך במלאכת הניקוי והשימור. עד שנמאס.

חיים, תדליק את האור !

למי שאוהב משחקי היחלצות (escape),  המשחק היפני Loom Dawn הוא אחד מהיותר מקוריים שנתקלתי בהם.
המשחק מתנהל בדממה, ומתחיל בחדר חשוך כמעט לגמרי. כל גילוי חדש וכל פתרון של חידה, מאיר עוד פינה של החדר, עד לסוף, שבו אנחנו מגלים איך נראה החדר אחרי שעולה השמש. העיצוב המדוייק והיפה של המשחק הוא זה שמייחד אותו ממשחקים דומים.

הפאזלים לא תמיד קלים, ולפעמים יש להעזר בנייר ועיפרון, אבל מאידך, אין צורך לקרוא טקסטים ארוכים באנגלית, כך שהוא מתאים גם לילדים, אם כי מגיל מסויים. כל מה שצריך לעשות הוא להתבונן היטב היטב בפרטים, ולחשוב. החושך דוקא עוזר בזה, כי באמת צריך לבדוק כל פינה, ולשים לב לקשרים הויזואליים בין מעט הפרטים שרואים.
כל פעולה שתצליחו לעשות, תשפיע על התאורה בחדר. לכן, בכל פעם שהצלחתם במשהו, כדאי לעשות סיבוב בחלל ולבדוק אם לא נחשף עוד איזה פרט בפינה נסתרת. בחלק מן המקרים תצטרכו להשתמש גם בחפצים שתמצאו.
גם כשלא מוצאים מיד פתרונות, יש משהו במשחק שדוחף להמשיך ולחפש. אולי זה בגלל אוירת החשיכה, שיוצרת איזו סקרנות שלא תמיד נוצרת בסביבות אחרות . אולי זה בגלל שבכל מהלך אנחנו מקבלים בעצם חדר אחר - כך אנחנו לא מוצאים את עצמנו במלכודת עכברים מתסכלת, חוזרים שוב ושוב לאותם מקומות. גם אם זה קורה לפרקים - כשנצליח למצוא את מה שאנחנו מחפשים, נחפש את הדבר הבא במערך עניינים שונה.

למי שמתקשה ( אבל יכול לקרוא הרבה אנגלית ) זהו הדף עם הפתרונות ב JIG. כרגיל, אפשר לחשוף שם רק את הרמזים הרלבנטיים לשלב שבו אנחנו נתקעים, מבלי להרוס את השלבים שאחריו.
בדף המשחק עצמו יש קישורים למשחקי escape אחרים מאותה סדרה, אבל הם פחות מיוחדים - מומלץ רק לחובבי הז'אנר.

Time Killers - להרוג זמן באופן אלגנטי

היכרות עם המשחקים של Tonypa , היא כמו כניסה למשפחה. אתם מכירים אחד, ומיד מתנפלים עליכם הדודים והדודות - משפחה שלמה של פאזלים ממכרים , דומים זה לזה ובכל זאת שונים מאד, שכל אחד מעוצב בפשטות אלגנטית, ומלווה בפס קול כמעט מונוטוני, אבל מרגיע למדי  ( לפחות לפרק זמן ).
כמעט כל משחק עלול להכניס אתכם למצב שבו אתם מתנתקים מהסביבה, המוח שלכם מתחיל לשדר גלי אלפא ( או מי יודע איזה גלים ), ואתם בוהים במסך בריכוז, חושבים בלי לחשוב, אומרים לעצמכם שרק עוד פעם אחת ודי, וממשיכים אל תוך הנצח.
להתמכרות יש כמה שלבים -
1. אויש, לא מצליח. איך משחקים בזה בכלל ? מה פיספסתי ? מה הולך פה ?
2. אהה, הבנתי. טוב. בעצם זה די פשוט, קצת מזל, קצת שכל - ננסה להתקדם מעבר לשלב הראשון והשני.
3. טוב, התרגלתי למה שצריך לעשות, עכשיו צריך גם לחשוב על זה. זה לא כל כך פשוט.
4. הפעולות אוטומטיות, הפנמתי את התבנית, זה רץ, זה די מצליח. עכשיו הזמן לשים לב לאסטרטגיה.

אז זהו, שאצל  Tonypa אתם תמיד נדרשים לא להתקבע על שום דבר. כל מהלך משנה כליל את לוח המשחק. ברוב המשחקים ( אם מדובר במשהו שקורה על לוח משבצות ), אתם נדרשים לראות הכל גם לאורך וגם לרוחב, גם את המשותף, וגם את השונה, לתכנן קדימה, אבל להיות מוכן לכל הפתעה. לכן, דוקא כשפעולת המשחק נעשית אוטומטית, אתם משתחררים לגלות את הטריקים, את האפשרויות, בקיצור - לשחק באמת.

5. ( אחרי כמה ימים ) די, נמאס. אפשר לעבור למשחק אחר. יש איזה משחק של Tonypa שמזמן לא שיחקתי בו ?

 לאחרונה הוציא Tonypa שלושה משחקים חדשים
Turnellio
Stoblobs
Taberinos
כן, בדרך כלל הוא ממציא למשחקים שלו שמות מצחיקים שקשה לזכור.
אוסף מסודר של כל המשחקים, או לפחות רובם - באתר חברת המשחקים mochi, או בדף הבלוג Jay Is Games.
כל המשחקים כולם מרוכזים באתר הבית של Tonypa, אלא ששם קצת קשה לקרוא ממש את הכותרות, ולדעת מה הוא מה.
שמות המשחקים כתובים במאונך, בפונט שהוא המציא - אולי צריך להתרגל לזה כמו למשחק.
את הפונט המיוחד שיצר Tonypa עבור המשחקים שלו, אפשר להוריד בחינם מאתר FontStruct . (אחרי שתתרגלו לקרוא אותו).
מי שמתעניין בתכנות ועיצוב משחקים, מוזמן לקרוא את הTutorials שלו, ומאותו דף אפשר להגיע גם למשחקים נסיוניים ולא גמורים. מעניין מאד.
מבין כל המשחקים הרבים והטובים שלו, אני רוצה להמליץ במיוחד על משחק אחד מקורי במיוחד
These balls are made for hiding

מה שנקרא - חבל על הזמן.

עידכון - Tonypa חידש את דף הבית של המשחקים. מעכשיו ניתן לזהות בקלות כל משחק, ויש גם כמה משחקים שזכו לאריזה גרפית ידידותית יותר !

תמים כמו כבשה ?

יש לי חולשה למשחקים שמצויירים ביד, וגם לכאלה שהרקע שלהם הוא נייר חום, או דף ממחברת. בעצם, כל מה שמכניס למסך אובייקטים "רדי מייד" - גפרורים, סלילי חוטים, מהדקים משרדיים.... יש לי די הרבה כאלה מחכים בתור להתייחסות כאן, אבל - כל הקודם זוכה.
ככה הגעתי לבדוק את המשחק הזה, Home Sheep Home ,שמשהו בעיצוב שלו רמז שמדובר כאן, לפחות, בסגנון שחביב עלי.
בעצם זה משחק לילדים, אבל זה לא אומר שהוא פשוט. יותר נכון - יש סיכוי שילדים יצליחו בו ביתר קלות (ממני). אני חייבת להודות שהשלבים היותר מתקדמים שלו היו מאתגרים מאד מבחינתי.
הרעיון משלב טכניקת פלטפורמה (קפיצות ממקום למקום באמצעות מקשי החיצים ) , מיומנות בהתמודדות עם אתגרים פיזיקליים ( שיווי משקל, תנועה וכו" )  ותכנון אסטרטגי של פעולות. שום דבר לא חדש.
אז מה מיוחד כאן ? הכבשים. שירלי הגדולה והשמנה, שון הצעיר הנמרץ, וטימי הקטן - כל אחד ופעייתו הוא. כמובן שמשקלם משפיע על אופן התנועה שלהם, דבר שיש לקחת בחשבון במסלול המכשולים. האופן בו הם לועסים, פועים ומפנים את מבטם, הופך את המשחק לחגיגת אנימציה. גם מי שלא רוצה להענות לאתגרים, מוזמן לטעום מחוויית הכבשים הזו ולהנות.
חלון המשחק תלוי על לוח עץ, (עם נעצים ומסמרים אמיתיים - אלא מה... ) בתוך מעטפת מאורגנת להפליא שבה מאוגדים סרטוני אנימציה, פעילויות לילדים ומשחקים רבים נוספים  - כולם סביב עולמם של הכבשים. מדובר בפורטל של סדרת אנימציה בשם Shaun the Sheep, שבמרכזה עדר כבשים, איכר שמתקשה לשלוט בהן, וכלב עצלן.
עדר הכבשים, שהכבש שון הוא הגיבור המרכזי שלו, הוא אוסף הכבשים התחמן ביותר שראיתם מעודכם. בפעם הבאה שמישהו מביט עליכם בעיני כבש, תהייו חשדניים. כבשים אינן תמימות, אם זה מה שהאמנתם עד עכשיו.
חלק מהפעילויות דורש הרשמה לאתר, אבל אפשר לראות כאן את כל סרטוני הסדרה, ובמקרה זה, זהו הרווח המרכזי מההיכרות עם המשחק.
ומה הפלא ? האחראים על יצירתם של הכבשים הם אלה שעשו גם את סרטי "וואלס וגרומיט" ! זה מה שקורה כשמקצוענים אמיתיים משתלטים על משחק פשוט.
אז לא תוכלו שלא ללכת בעקבות העדר, אל פורטל האב של סטודיו Aardman, שאחראי על כמה מהדברים הטובים ביותר שנעשו בתחום. החלק המעניין ביותר שם, לדעתי, הוא בסעיף about us - שם מרוכזים סרטונים של סיורים וירטואליים בסטודיו, ואפשר לראות כיצד נעשית אנימציית פלסטלינה מופלאה.

שמחת הדג

...
צ`ואנג-טסה והואה-טסה היו מטיילים על הגשר של נהר האו. צ`ואנג-טסה אמר:
"באיזו קלילות ושלווה עולים ושוחים הדגים. אכן, זוהי שמחת הדג".
הואה-טסה אמר: "אתה אינך דג. כיצד אתה יודע מהי שמחת הדג"?
צ`ואנג-טסה אמר: "אתה אינך אני. כיצד אתה יודע שאין אני יודע מהי שמחת הדג"?
הואה-טסה אמר: "אני איני אתה, ועל כן אין אני יודע אותך. על כן, מובן מאליו שאתה, שאינך דג, אינך יודע את שמחת הדג".
צ`ואנג-טסה אמר: "הבה נחזור להתחלה. אם שאלת אותי כיצד אני יודע מהי שמחת הדג, הרי שכבר ידעת כיצד אני יודע זאת.
אני יודע זאת מן הגשר שעל הנהר האו".


(מתוך "קולות האדמה", בתרגומו של יואל הופמן )


נו, חומר למחשבה. כל זה כדי שאוכל לסיים את הפוסט הזה במילים - "אכן, זוהי שמחת הדג !"


ועכשיו לדגים ! Fishing Girl הוא משחק שבו צריך לדוג דגים. לשם כך יש לנו פיתיונות שונים שאותם אפשר לשדרג תוך כדי צבירת נקודות, וחכה, שגם אותה ניתן לשדרג. חוץ מלדוג כמה שיותר דגים, אתם צריכים גם להציל את הילד שתקוע על אי בודד, ולהחזיר אותו אל אהובתו, שמחכה לצידכם וקופצת משמחה בכל פעם שאתם דגים משהו.
הדגים יפהפיים. הצלילים מרגיעים, ואתם רק צריכים סבלנות להתמכר.
זכרו כמה עובדות - 
דגים קטנים אוכלים פיתיונות קטנים, אבל גם דגים גדולים - אל תאבדו את הפתיונות לטובת דג שסתם אוכל מבלי להתפס.
הדגים היותר גדולים שוחים יותר עמוק.
כדי להגיע יותר עמוק צריך לזרוק את החכה יותר רחוק, וזה כבר תלוי בטיב החכה שלכם.
פתיון קטן נזרק יותר רחוק, ופתיון גדול הוא יותר כבד.
לא תמיד יש קשר בין גודל הדג לניקוד שהוא מוסיף, לעומת זאת, יש מספר מוגבל של דגים מכל סוג.
את היתר תגלו בעצמכם.


יש שני סופים אפשריים למשחק.
יש שתי גרסאות למשחק. אחרי שתסיימו את הגרסה הקלה, מומלץ לעשות סיבוב  גם על הגרסה המאתגרת יותר, שבה הדגים יותר רעבים.

אכן, זוהי שמחת הדג !

אהבה 2

...ואם אתם בעניין לעבוד על חיי האהבה שלכם - משחק לבחורים עצלים שרובצים על הספה ומשחקים בפליי-סטיישן כל היום, עד שהאשה שלהם זורקת אותם מהבית.
 הם נאלצים לשוטט ברחובות, ולנסות ללמוד ממי שנקרה בדרכם כיצד להחזיר את אהובתם.
רמזים - הגבר הנרגן, שיודע רק לדבר על עצמו, צריך ללמוד להקשיב, להתייפח, לכעוס, לשיר סרנדות, ו...כן, גם לדבר על אהבה.
Finding my Heart  הוא שם המשחק, וזהו הקישור לדף שאפשר למצוא בו גם את הפתרון המדוייק, ב JIG.
יש בטח כמה אנשים שיכולים ללמוד מזה משהו.
רק תשתדלו להעביר את זה לכאלה שיוכלו גם לצחוק מזה.

אהבה 1

כשהכל סביבנו מלא בלבבות ורדרדים לכבוד Valentines' day, וסחורה רומנטית מקדמת מכירות בראש חוצות, זה הזמן לכתוב כאן על שני משחקים מדהימים במוטרפותם ובציבעוניותם, כמו שיכולים להגיע רק מיפן.
אתם צריכים לפעול מהר, לפני שנגמר לכם הזמן, ובדקה שעומדת לרשותכם להקליק במרץ. בכל מקרה תשארו נטולי נשימה - גם מהמהירות, גם מהקולות הטראנסיים, וגם מהתדהמה ממה שקורה לנגד עיניכם.

באחד אתם בחורה, שאמורה לנשק את כל מה שנקרה בדרכה. אתם מקבלים בונוס מדי פעם - כלומר מקבלים יכולת לפגוע כמעט בלי לכוון - אבל בכל פעם זה קורה באופן אחר. Kisma.
בשני אתם דוקא בחור, שאמור לחזר אחרי האשה שמולו באמצעות דפיקות על מצחה, בעוד היא מתגוננת באמצעים שונים. גם כאן תוכלו לקבל בונוס מדי פעם, וגם כאן קשה לדעת מה יהיה.  Koi2.
ככה זה באהבה, אי אפשר אף פעם לדעת למה לצפות, וזה תמיד נגמר מהר מדי. העיקר שאפשר להתחיל מיד מהתחלה ולחכות להפתעות חדשות.
אגב, אל תצפו להגיע להישגים. קרוב לודאי שכל משחק יסתיים בהכרזה שלא עשיתם מספיק, ושהדירוג שלכם נמוך. הרי לכם רומנטיקה.

ואתר הבית הוא של חברים בשם Party techno , ושם תוכלו למצוא עוד כמה משחקים מופרעים,שדורשים לא יותר משימוש היסטרי בעכבר, וגם כמה קישורים לא ברורים ביפנית. אבל מה יש פה להבין...

גם לגיל הרך

אחרי כמה פוסטים שעסקו במשחקים שלא כל כך מיועדים לילדים - הבה נאזן את המצב.

משני המשחקים הבאים תוכלו להנות מאד, בלי כל קשר לגילכם - הם מתוחכמים, מעוצבים מאד יפה, ויש להם פס-קול ואפקטים מעניינים.

אם אתם מבוגרים, סביר להניח שתכנסו אליהם פעם אחת או שתיים, תמצו את כל האפשרויות, ותעברו הלאה. אולי זה אפילו יעשה לכם מצב רוח טוב.

אבל עבור פעוטות, הם יכולים לשמש תעסוקה לטווח ארוך, והם בודאי יוכלו לחזור אליהם שוב ושוב, ולגלות אותם בכל פעם מחדש.

הכל התחיל כשחיפשתי משהו בשביל ס' הקטן, שכולם יורדים עליו שהוא לא מדבר מספיק ברור בתור ילד בן שלוש, אבל מצליח להשתלט על כל מחשבי הבית, ולגרום צרות לאחיו הגדולים. ס' אוחז את העכבר בשתי ידיו הקטנות, ומצליח איכשהו להשען עליו באופן המתאים כדי להקליק, וכך לבחור לעצמו סרטים ביוטיוב, או סתם למחוק כל קובץ מזדמן ולעשות בו שמות.

לבקשת אימו הנואשת, חיפשתי במאגרים שלי משהו שיתאים לו, ומצאתי, בינתיים, רק את זה. 

( הוצאתי מכלל אפשרות כל מיני בובונים צווחניים שמנסים ללמד לספור, ודובונים שצריך לצבוע אותם לצלילי מוזיקת מעליות אלקטרונית )

Tinygrow

6plusequal1

לא נדרשות שום הוראות, או הבנת שפה, זה יפה, אין לזה שום מטרה, שום משימה להשיג, לא מוגבל בזמן, צבעוני, מעניין ונעים. תנו לזה סיכוי גם אם עברתם את גיל שלוש.

תיבת אוצרות ממוכנת

Rube Goldberg זכה, עוד בחייו, לראות את שמו כערך במילון, ואפילו בתור שם– תואר.

"מכונת רוב גולדברג" הוא כינוי למערכת שמבצעת בדרך מסובכת ועקיפה, פעולה פשוטה וישירה.

הוא החל את דרכו כצייר מתוסכל, שהלך ללמוד הנדסת מכונות, אך במהרה עבר לציור קריקטורות.

כיוון שנולד ב1883 , היה מוקסם מימי הזוהר של עידן המכונה, ובקריקטורות שלו צייר מערכות מורכבות שהמציא, לצורך ביצוע פעולות יומיומיות כמו ניגוב השפם בעת אכילת מרק.

ביוטיוב תוכלו למצוא סרטונים שנעשו בהשראת העקרון הזה ( למשל, בדף הזה - youtube ), ותחרויות של בניית מכונות כאלה מתקיימות מדי שנה ברחבי העולם.

המשחק Treasure box , הוא למעשה "מכונת רוב גולדברג", שבאמצעותה יש לגרום לכדורון אדום להתקדם למסך האחרון, תוך הפעלה נכונה של מנגנונים שונים. אין הסברים ואת הכל צריך לגלות לבד, אבל זה לא בלתי אפשרי, ואפילו די קל. ( למרות שבהחלט מאתגר ).

המסכים מעוצבים בסגנון של רישום עדין, שיש לו איזה אופי ענתיקה, כמעט כאילו נלקח מאיורים היסטוריים. אבל לא רוב גולדברג עיצב את המשחק (הוא מת ב 1974,  וכנראה לא זכה לראות משחקי מחשב), אלא יפני צעיר בשם Wada Nanahiro.

אם אתם צריכים פתרונות למשחק, אפשר למצוא אותם ב Jay Is Games ( אולי רק כשמגיעים לשלב הנגינה בפסנתר, שהוא קצת קשה יותר...).

תמיד תוכלו לנסות ולהרכיב בבית מכונת גולדברג משלכם. יש ב youtube סרטונים מדהימים של מכונות שעושות שימוש בכוסות פלסטיק, גלילי נייר טואלט ואמצעים ביתיים אחרים. כל מה שעליכם לעשות זה לבחור מטרה פשוטה וטפשית, ולהגיע אליה באמצעות שימוש בחוקי הפיזיקה, שזו בדיוק ההזדמנות להתעמק בהם...

ועוד משחק מומלץ של Nanahiro הוא TCB Museum, שהוא משחק הרפתקה דמיוני, קצת יותר ארוך ומסובך, וגם פתרונות שלו תוכלו למצוא בJIG.

שני המשחקים הם ישנים למדי, כך שאני מחכה בקוצר רוח למשחק חדש של Nanahiro.

דף מעניין עם קישורים לגבי עבודתו של רוב גולדברג תוכלו למצוא ב Mahalo.

 למעשה, כל משחק הוא מעין "מכונת גולדברג",  שמציבה לנו מטרות פשוטות למדי, אך כל כולה נועדה להאריך ככל האפשר את הדרך אליהן...