סיפור פשוט

בסיפור הזה יש הכל - הרפתקאות, אסטרטגיה, סיפור, חידות . קוראים לו Candy Box.
בהתחלה נדמה שיש כאן סיפור אינטראקטיבי, שבו קריאת טקסט והקלדתו מקדמת את מהלך העניינים. כלומר, משחק שאין לו צד ויזואלי - לא צבעים, לא תמונות ולא אנימציה.
אז זה נכון במובן מסויים, אבל במהלך המשחק מסתבר שזה לא מדוייק. אמנם אין צבעים, אבל יש דימויים, שעשויים כולם בטכניקת ASCII art - שזהו האופן שבו דימויים נבנים מסימני מיקלדת, בדרך כלל באמצעות קוד. אז יש דימויים - אבל גם הם מבוססי טקסט, כך שזה בעצם משחק טקסט אחרי הכל.
בהתחלה המסך כמעט ריק. יש מונה שמספר לכם כמה סוכריות יש לכם, וצריך לבחור בין שתי אפשרויות - לאכול אותן, או להשליך על הרצפה. לא אגלה מה יש בהמשך, כי חלק מההנאה כאן היא שאתם לא יודעים. הכל בא בהפתעה. ואין ממש הוראות. זה לא רק משחק טקסט, אלא גם משחק גילוי, מאלה שבהם חלק מהזמן אתם מנסים לגלות איך בכלל משחקים.
דבר אחד אפשר להבין באופן עקבי - הרבה סוכריות זה טוב. סוכריות כאן הן כמו מטבעות זהב במשחקים אחרים.
בכלל, תפגשו הרבה קלישאות ממשחקים מוכרים ורגילים, אבל במובן מסויים ככל שהקלישאה יותר מוכרת, כך היא גם יותר מצחיקה כשנתקלים בה. יש המון הומור במשחק ומי שעשה אותו בקיא היטב בדפוסי משחק שונים, והוא בוחש בהם בהנאה.
אוכל לגלות כאן שבהמשך הדימויים גם זזים, ועליכם לעמוד במשימות שידרשו מכם זריזות ואסטרטגיה. תצטרכו גם לחשוב ולהשיב תשובות נכונות, ומי יודע מה עוד.
גם אני עדיין לא יודעת. זה משחק חדש, ועדיין לא הגעתי לסופו. כן, זה משחק שלוקח זמן. אבל לא בכל הזמן הזה אתם עסוקים במשחק. להיפך - הדרך הטובה לשחק בו היא להניח לו לרוץ בחלון צדדי, ולחזור אליו מדי פעם.
כי למרות שלפעמים נדרשת בו זריזות,המון פעמים צריך גם לחכות בסבלנות. ועושה רושם, שככל שמתקדמים בו יותר, הוא ממכר יותר, ויחד עם זאת - מקדישים לו פחות זמן רצוף...
כן, זה לא הפרדוכס היחיד כאן.
מה שבטוח - שום דבר לא בוער. הזמן כאן פועל לטובתכם.
בראשית המשחק אתם מקבלים קוד אישי שאיתו אתם חוזרים למשחק גם אחרי שכיביתם את המחשב - כדאי לשמור אותו מיד בהתחלה, ואת הקישור אליו לשים ב"מועדפים" של הדפדפן.
הסבלנות משתלמת. ברגע הראשון זה נראה משחק "רזה" וחיוור, מלא באותיות ומשעמם, אבל עם קצת סבלנות תקבלו משחק חכם ומאתגר, שיגרום לכם לחייך בכל פעם שתחזרו אליו.


עדכון:
כאן תוכלו למצוא את  candy box 2 wiki , כלומר את כל האינפורמציה על הדמויות ועל השלבים השונים.

לאן נעלם פיל באמצע הלילה?

הדובון והפילון חיים להם בצוותא באותו החדר, והם חברים טובים. כך עולה מן ההקדמה למשחק Searching for the Elephant. יום אחד, באישון לילה, מתעורר הדובון ומוצא -אבוי - את מיטתו של הפיל ריקה. רק נעלי הבית ( בצורת שני פילונים) נותרו לצד המיטה, ואין זכר לפיל.

הדובון יוצא למסע חיפושים מלא חידות, שבסופו (אל דאגה) הוא ימצא לא רק את הפיל אלא גם חברים נוספים, ואת כולם יציל מצפורני כוחות הרשע שמאיימים להפוך אותם למכונות, או משהו כזה. 

בעיקרו זה משחק של point and click, שבו אתם נדרשים לגלות חפצים ולעשות בהם שימוש. תצטרכו לגלות סדר מסויים של פעולות, לנסות אפשרויות שונות, ולפעמים גם לשחק "מיני-משחקים" שרובם די נדוש וצפוי.

המשחק הוא לינארי, ואתם צריכים לפתור בכל שלב בעיה אחת, או להשתמש בחפץ אחד, ועד שלא תעשו זאת בדרך הנכונה - לא תוכלו להתקדם. ( אם אתם נתקעים, תוכלו להפסיק, ולהמשיך מאותה נקודה, ובכל מקרה, ניתן למצוא פתרון כאן).

קסמו של המשחק הוא לא דוקא באתגר ה"משחקי" שבו, אלא בעיצוב החינני שלו ובאוירה החמה והאנושית. 

בלי מילים והסברים, רק באמצעות רישומים בשחור -לבן, מתחשק להמשיך ולגלות את המשך סיפור ההרפתקה של הדובון ולעזור לו להגיע אל סופו. יש משהו מאד "חמוד" בחלק מהדמויות, אבל גם משהו אפל, מפתיע ומקורי בדמויות אחרות ובסביבות השונות שבמשחק. עם כל ה"חמידות" ופס הקול הסנטימנטלי, העיצוב לא לוקה בילדותיות יתר, ומצליח לשמר איזו חווייה אמנותית, בלי קשר לרמת המשחק.

ניסיתי להתחקות אחרי האמן שעומד מאחורי העיצוב ומצאתי אוסף קטן אך משובח של סירטוני אנימציה די ישנים. אין שום אינפורמציה אחרת, אך די ברור שזה הוא - marvelmate.

על יוצר הפסקול לא גיליתי דבר, אבל בעקבות הערה שקראתי בביקורת על המשחק, נתקלתי במלחין המעניין Yann Tiersen, ובקטעי האקורדיון שמנגן Jo Brunenberg - הקטע היפה הזה למשל,שמאד מזכיר את הפסקול המלווה את המשחק.

קוף אלקטרוני חכם

סיפור המסגרת של המשחק simian-interface הוא שאתם קוף במעבדה מסתורית, ועליכם לפתור פאזלים, כדי לקבל בננות.
הנוף מאד מפוקסל, הצלילים מאד מלאכותיים, הציבעוניות בסיסית, וכתובות בלתי ברורות מופיעות על המסך בתחילת כל שלב.
אם באמת הייתם קוף מעבדה, הרי שהייתם בעמדת הקורבן, שנאלץ להינצל מהסבך המאיים כדי לשרוד, אבל כנקודת מוצא למשחק, יש כאן יתרון גדול.
כן, אין ספק שזה מסוג המשחקים שבהם לא בדיוק ברור מה צריך לעשות. אבל זה יתרון ייחודי לסיטואציה המשחקית (בניגוד לחיי היומיום).
אני אישית מוצאת שזו נקודת פתיחה נהדרת למשחק. בדרך כלל אני מעדיפה משחקים כאלה על פני אלה שבהם, מלכתחילה, מאד ברור מה צריך לעשות.
אבל זה לא לגמרי "לא ברור". בכל זאת, די מהר מסתבר שתנועת העכבר משפיעה על עצמים שונים ושהמטרה היא לאסוף אותם, ולמזג אותם לכלל ריבוע לבן ומלא אחד. יש מיזוג -גלינג! הצלחתם. אחרי סדרת הצלחות קיבלתם בננה ועברתם לשלב הבא.
העניין הוא, שזה לא תמיד ממש אותו הדבר. זה לא תמיד ריבוע, לפעמים זה  מלבן. זה לא תמיד אחד, לפעמים זה כמה. לפעמים צריך לגרור עצמים בלתי נראים, שנמצאים מחוץ לפריים. לפעמים צריך לעשות תנועות לא צפויות. בקיצור, שום דבר לא מובן מאליו.
מצד שני, יש משהו קליל ונעים בפתרון. אפשר להסתבך כמה שניות (או דקות), בתזוזות ניסיוניות שרק מרחיקות אותנו מהמטרה, ואז, כבמטה קסם, מגלים פתאום את התנועה החסכונית, האלגנטית, האחת, שמובילה למטרה הרצויה.
בהתחלה הכל נראה פשוט, אבל העניינים הולכים ומסתבכים, והמשחק בהחלט מצליח להיות מאתגר.
בין שלב לשלב מופיע לוח עם טקסטים שונים וסמלים של מסכי מחשב. הקפידו ללחוץ תמיד על "מסך" חדש שהופיע, ושלא לחצתם עליו קודם. זה לא ממש ברור ויזואלית. אם לא תעשו זאת, תאלצו לחזור שוב על השלב הקודם, ולא תצליחו לצאת ממנו עד שלא תסיימו אותו שוב.
חשבתם שהצלחתם לעבור את המשחק בהצלחה? מסתבר שעדיין שום דבר לא ברור מאליו -
אם לא הייתי קוראת על זה, לא הייתי יודעת שבכל שלב יש גם איזו נקודה סודית מהבהבת, שאם אתם מצליחים להגיע אליה, נפתחים לכם שלבים חדשים. ( פתרונות ורמזים לגבי זה תוכלו למצוא כאן )
המוזיקה של note אמנם אלקטרונית לחלוטין, ויש לה צליל מלאכותי של משחקי מחשב ישנים, אבל היא הרבה יותר מורכבת ומעניינת מזה. בכל שלב של המשחק היא משתנה, ואם אתם מרקידים את העצמים שעל המסך לפי הצלילים, אתם מקבלים סדרה של סרטוני אנימציה מפשטים. ( נסו לשחק על רקע אלבום אחר שלו, גם זה עובד )
ואולי כל המשחק הוא רק אנימציה אינטראקטיבית עבור פסקול מוזיקלי?
מה שבטוח, אל תשכחו לאכול את הבננה.

אחי, איפה אתה?

Brother הוא משחק חורפי במיוחד, בו הרוח מייללת והנוף קפוא.
אתם משחקים בתור אישון קטן עטוף מעיל וכובע פרווה, שהרוח החזקה פיזרה את אחיו הצבעוניים לכל עבר, והוא מנסה לאסוף אותם בחזרה אל מערתם הבטוחה.
זהו מסע גילוי אתגרי, שבמהלכו תדרשו לפתור פאזלים שונים ולאסוף חפצים שיעזרו לכם לקבץ את אחיכם האבודים.
מסתבר שהנוף הקפוא מסתיר גם מערות חשוכות, מצבורי לבה רותחת ומכונות מסתוריות. בכולן יש להתעכב ולהצליח לפתור את החידות, בדרך של ניסוי ותעיה. כל תחנה כזו עשויה לעכב אתכם זמן רב, אך המשחק מציע לכם רמזים, ואפשר להיעזר גם בסרטון שפשוט מגלה לכם את כל הסודות... ( ואם אתם חובבי אתגרים לא מומלץ להציץ בו ).
בכל תחנה אפשר להדליק מדורה, וזו משמשת אתכם כבסיס שיגור למסך הראשי, ממנו אתם יכולים לחזור לאתרים השונים כאוות נפשכם. זו תכונה חשובה של המשחק, כי כך אתם יכולים לדלג מתחנה לתחנה במקום לבוסס בשלג שעות ארוכות.
הפסקול נעים והעיצוב נקי ומינימליסטי, ומזכיר במקצת את המשחקים של vectorpark . המעצב הוא Luke Thompson, מעצב גרפי ומעצב אתרים, שבאתר הבית שלו אפשר לראות את עבודתו, ומשחקים אחרים שעיצב.
החסרון של המשחק הוא שחלק מהפאזלים דורשים באמת הרבה זמן של ניסוי ותעיה, אבל, כאמור, אפשר להעזר בסרטון, או בפתרון המצורף לפוסט ב Jay Is Games.
מה לא עושים למען אחים, בעיקר אם הם כל כך מאושרים כשאתה מוצא אותם.




Follow my blog with Bloglovin

לגמרי מוזר

אין הרבה משחקים שמשתמשים באנימציית פלסטלינה, ולכן זו כבר סיבה טובה להכיר את המשחק הזה, שעשוי רובו מפלסטלינה בתנועה - צבעונית, גמישה ומעוררת חשק ללוש.
Totally Odd הוא באמת משחק קצת מוזר ולא רגיל, וצריך להתרגל להגיון שלו כדי להתקדם בו בהצלחה.
משהו במשחק הזה מזכיר את האפוס רחב היריעה The Neverhood, מסע ההרפתקאות הותיק שיצא בשנת 1996.
אולי זה הגיבור, שדומה במקצת לClayman הישן והטוב, עם המבט התוהה בעיניו הגדולות.
אבל בעוד ש The Neverhood היה משחק אינסופי, שהתלוו לו טקסטים ארוכים מאד, ואפשר היה לבלות שבועות בפתרון כל חידה, כאן יש שמונה שלבים בלבד, קצרים למדי, שפתרונם דורש קצת ניסוי ותעיה, והרבה היגיון בריא.
הגיבור הקטן - כאמור, גוש פלסטלינה עם עיניים גדולות - נכנס למעין מעבדה, ונדרש למצוא את דרכו החוצה. בכל חדר הוא מוצא פתקים מפרופסור מסתורי בשם Ivan Horrifico שעל מה שהוא כותב צריך לחשוב טוב טוב לפני שמתחילים, ואז לחשוב שוב אחרי שמתנסים בכמה אפשרויות. יש משהו קצת מבלבל ברמזים, אבל כשמבינים מה צריך לעשות, כל מה שנותר הוא לחזור על כל האפשרויות עד שמגיעים לפתרון. כל טעות מחזירה אתכם לדלת הכניסה, ואז אתם צריכים להשתמש בידע שצברתם עד כה, אבל בצורה קצת שונה, כדי להגיע לדלת היציאה.
המשחק כולו מופעל רק באמצעות העכבר, והסמן משתנה אוטומטית בכל פעם שהוא נתקל במשהו שדורש פעולה. יחד עם זאת , צריך לשים לב לכמה דברים שעלולים לפסוח עליהם בטעות - פה ושם מופיעים טקסטים ( שאינם עשויים פלסטלינה ואינם נראים כמו חלק מהתפאורה ) שיש להתייחס להוראות שלהם. לפעמים גם קצת קשה למצוא תקריבים חשובים, בגלל שמרחוק הם נראים כמו סתם גוש פלסטלינה חסר פשר. צריך, אם כך, לעשות עבודה קפדנית עם העכבר, ולשים לב לכל נקודה.
כל הסצנות מצטיינות בהומור הזוי, שמפצה על העובדה שצריך לחזור שוב ושוב על אותן פעולות. גם פס הקול המסתורי והמרגיע מאפשר לנו להשאר בנחת בכל חדר בלי להתעצבן.
אין כאן נופים מרהיבים, והעיצוב הוא כאילו "בכוונה-לא-מלוטש" , מלא טביעות אצבעות, מריחות ודברים עקומים, אבל כל זה רק מוסיף למשחק חיוניות ורעננות.
רק שלפעמים, כשלא מצליחים להגיע לפתרון, יש חשק למעוך את המסך ולעשות ממנו גוש.

זה לא מערבון ספגטי

Osada הוא סרטון וידאו מוזיקלי בכמה מערכות, מבית היוצר של  Amanita Design.
כמו כל דבר שיצא תחת ידיו של הצוות הצ'כי המוכשר הזה, גם כאן יש המצאות ויזואליות מפתיעות, פס קול נהדר, ועיצוב עשיר ומלא דמיון בטכניקות שונות - דו מימד, תלת מימד, גזרי צילומים, טקסטורות שונות ועוד.
הוידאו הזה הוא מעגלי, וסופו מוביל אותנו לתחילתו.
בין ההתחלה לסוף אנחנו עוברים מסביבה לסביבה, כל אחת והמנגינה שלה.
למנגינה הבסיסית אנחנו יכולים להוסיף עוד צלילים עם כל קליק במקום הנכון במסך.
כל מה שצריך לעשות הוא להתנסות, להקליק, להצטרף לנגינה, ולגלות איך עוברים לסצנה הבאה...
בפעם הראשונה רוצים להמשיך ולהמשיך כדי לראות מה ההפתעה הבאה.
בסיבוב השני מתחשק להשאר כמה שיותר, להקשיב, לנגן ולהתפעל מכל הפרטים הקטנים.
בסיבוב השלישי אפשר לצחוק מההומור הפרוע, שמשלב בוקרים, אינדיאנים, מקסיקנים ובחורות, בתוך הזיה אמריקנית פסיכדלית.

אלוהים אדירים...

לא פשוט להיות אלוהים. מישהו רוצה לנסות ?
Doodle god הוא המשחק שמאפשר לכל אחד להתנסות ביצירת העולם. מיצורים פרימיטיביים ויסודות חומריים, ועד לכלים , אמצעי תחבורה ואפילו זומבים וקוסמים.
כל מה שצריך לעשות הוא לנסות ולצרף שני אלמנטים בכל פעם, ולהתקדם לאט לאט בפרוייקט הפיתוח.
רוב הצירופים הם הגיוניים, כך שניתן לראות בו משחק הגיון, או סוג של פאזל, אבל גם הצירופים הפחות הגיוניים עשויים להעלות חיוך כשמגיעים אליהם. מאידך, יש בו גם יסוד של ניסוי ותעייה, וכשהאלמנטים מתחילים להתרבות, לא נותר לפעמים אלא לנסות שוב ושוב צירופים אקראיים, ולראות אם משהו יוצא מהם.
המשחק מוצע גם כמשחק לטלפון, ואכן, זה ניכר בו, לטוב ולרע.
מה שטוב - הממשק נאה ביותר, נוח להפעלה, מינימליסטי ובהיר. מושלם למסך קטן.
מה שאולי פחות טוב - כל העניין לוקח המון המון זמן, וזה לא תמיד מעניין להמשיך, כי בסך הכל מדובר במשחק פשוט, שדי חוזר על עצמו. לכן הוא מתאים לטלפון. כדי לכתוב עליו כאן, כמובן שהשלמתי אותו, אבל אני לא רואה את עצמי בנסיבות אחרות מתעקשת להגיע לסוף, בטח לא בפעם אחת. מה שכן, הוא אידאלי לטלפון, משום שהוא עשוי להיות שעשוע מתמשך נחמד ביותר כשיש לכם אותו בסלולרי, וכשאתם מחכים בתור לרופא שיניים, או לאוטובוס.
בכל מקרה, השלב שאליו הגעתם נשמר, כך שאפשר לחזור אליו בכל פעם לכמה דקות.
המשחק כולל גם אפשרות לקבל רמז, במידה ואתם תקועים, וגם לראות את כל הצירופים שביצעתם עד כה, בהנחה שזה עוזר לכם. בסופו מבטיחים היוצרים שיהיה לו המשך. למה לא ? מעניין אם יהיה לזה סוף אפוקליפטי.

האנאמושי

על האנאמושי (Hanamushi ) רציתי לספר כבר מזמן. זהו אתר של יוצר יפני בשם (Enu ( Akira Noyama , שמתמחה בבריאת סביבות מוזרות, עמוסות, סוראליסטיות וקצת מעיקות, למרות קסמן הרב.
בדומה לסרטי האנימציה של מיאזקי היפני, גם כאן יש שילוב של תום ילדותי עם משהו אפלולי ומורבידי.
לא בטוח שזה מיועד ממש לילדים. אולי כמו אגדות האחים גרים.
כשהכרתי את האנאמושי, האתר שלו היה עמוס באפשרויות, ורוב הממשק היה ביפנית, כך שאפשר היה לצאת מדף הבית ולהסתבך במקומות רחוקים, בלי לדעת איך לחזור.
לפני שהספקתי להתחיל לעשות סדר בדברים, הוציא Enu משחק חדש, שהממשק שלו נוח ובהיר - Flower Insects( "חרקי פרחים" ? ).
כאן, בתחתית החלון הקטן של המשחק, יש קישורים לכל המקומות הרלבנטיים, שיעזרו לכם גם להתמצא במשחק, וגם להכיר את עולם האנאמושי כולו. חשוב להתחיל באייקון בפינה הימנית התחתונה, שמעביר אותנו לממשק באנגלית ( אייקון של שני דגלים - הדגל האמריקאי צריך להיות העליון והיפני מתחתיו ).
בעודנו עוברים מסביבה לסביבה עם הבובה גיבורת הסיפור, עלינו למצוא בשטח בגדים ואביזרים עבורה, שלכולם יהיה שימוש במהלך המשחק. בתוך המשחק מוטמעות גם סביבות, שדרכן אפשר להגיע לכל יצירות האנאמושי - איורים וסרטוני אנימציה ופלאש. זהו גם משחק, וגם אתר.
אם התעייפתם מהמשחק, אתם יכולים גם לצאת החוצה ולבלות בצפייה. אפשר גם לשמור את המשחק ולחזור אליו ביום אחר. זה חשוב למדי, כי מדובר במשחק די ארוך ורב משימות.
בכל שלב, קודם כל, יש לגלות מה בדיוק צריך לעשות. אני, באופן אישי אוהבת את הסוג הזה של המשחקים, שהם לא רק ביצוע של משימות ידועות מראש. מאידך, ניסוי ותעייה זה תהליך שלוקח הרבה זמן, וכאן, אחרי שהבנו מה צריך לעשות, צריך גם להפגין מיומנות ביצוע שדורשת אימון והשתדלות.
אבל, כמו שאפשר להבין מהעיצוב, כבר בהתחלה, ( ומסיפור המסגרת, כך מתברר בסוף ) - החיים לא תמיד קלים... לפחות הם עשויים להיות יפים.

דברים שאפשר לעשות לפני שטורף אותך אריה

זה משחק קצר וחביב, שבמרכזו אנחנו מקליקים על חלקים שונים של מין יעל או צבי, שעומד להבלע בלועו הפתוח לרווחה של אריה.
אז זהו, שבהתחלה זה נראה כמו בעל קרניים הולך על ארבע, אבל כל קליק הופך אותו למשהו אחר, באופן מפתיע ובהחלט לא הגיוני. זה די פשוט, כי האזורים שעליהם צריך להקליק מסומנים, ואחרי נסיונות לא רבים אפשר להביא את החיה למצב שבו היא כבר לא נראית כמו משהו שאריה ירצה לאכול.
אז מגלים שבעצם יש בצד המסך מונה-זמן, שנעצר כשהתהליך מסתיים. על תמונת הסיום אפשר להקליק עוד מספר פעמים, ולחשוף בה חלקים חדשים, אבל... וכאן האתגר במשחק -זה אפשרי רק אם ביצענו את תהליך הפירוק במהירות מספקת. אם עשינו את זה לאט, החלקים האלה יהיו חסומים.
העניין הוא שמה שחסום לא נראה מעניין מספיק ( לטעמי ) בשביל להתאמץ ולשחק מהר. אני העדפתי את החלק הראשון של המשחק, וויתרתי על רוב ההישגים בהמשך. למרות שאני מודה ששיחקתי בו יותר מפעם אחת...
המוזיקה ברקע קצת מעצבנת בעיני. אפשר לכבות אותה, אבל אז גם לא שומעים את הצלילים של הפעולות השונות, וזה קצת חבל.
בקיצור, משחק מקורי מספיק בשביל להקדיש לו באופן חד פעמי את מעט הזמן שהוא דורש.

Transform