לגמרי מוזר

אין הרבה משחקים שמשתמשים באנימציית פלסטלינה, ולכן זו כבר סיבה טובה להכיר את המשחק הזה, שעשוי רובו מפלסטלינה בתנועה - צבעונית, גמישה ומעוררת חשק ללוש.
Totally Odd הוא באמת משחק קצת מוזר ולא רגיל, וצריך להתרגל להגיון שלו כדי להתקדם בו בהצלחה.
משהו במשחק הזה מזכיר את האפוס רחב היריעה The Neverhood, מסע ההרפתקאות הותיק שיצא בשנת 1996.
אולי זה הגיבור, שדומה במקצת לClayman הישן והטוב, עם המבט התוהה בעיניו הגדולות.
אבל בעוד ש The Neverhood היה משחק אינסופי, שהתלוו לו טקסטים ארוכים מאד, ואפשר היה לבלות שבועות בפתרון כל חידה, כאן יש שמונה שלבים בלבד, קצרים למדי, שפתרונם דורש קצת ניסוי ותעיה, והרבה היגיון בריא.
הגיבור הקטן - כאמור, גוש פלסטלינה עם עיניים גדולות - נכנס למעין מעבדה, ונדרש למצוא את דרכו החוצה. בכל חדר הוא מוצא פתקים מפרופסור מסתורי בשם Ivan Horrifico שעל מה שהוא כותב צריך לחשוב טוב טוב לפני שמתחילים, ואז לחשוב שוב אחרי שמתנסים בכמה אפשרויות. יש משהו קצת מבלבל ברמזים, אבל כשמבינים מה צריך לעשות, כל מה שנותר הוא לחזור על כל האפשרויות עד שמגיעים לפתרון. כל טעות מחזירה אתכם לדלת הכניסה, ואז אתם צריכים להשתמש בידע שצברתם עד כה, אבל בצורה קצת שונה, כדי להגיע לדלת היציאה.
המשחק כולו מופעל רק באמצעות העכבר, והסמן משתנה אוטומטית בכל פעם שהוא נתקל במשהו שדורש פעולה. יחד עם זאת , צריך לשים לב לכמה דברים שעלולים לפסוח עליהם בטעות - פה ושם מופיעים טקסטים ( שאינם עשויים פלסטלינה ואינם נראים כמו חלק מהתפאורה ) שיש להתייחס להוראות שלהם. לפעמים גם קצת קשה למצוא תקריבים חשובים, בגלל שמרחוק הם נראים כמו סתם גוש פלסטלינה חסר פשר. צריך, אם כך, לעשות עבודה קפדנית עם העכבר, ולשים לב לכל נקודה.
כל הסצנות מצטיינות בהומור הזוי, שמפצה על העובדה שצריך לחזור שוב ושוב על אותן פעולות. גם פס הקול המסתורי והמרגיע מאפשר לנו להשאר בנחת בכל חדר בלי להתעצבן.
אין כאן נופים מרהיבים, והעיצוב הוא כאילו "בכוונה-לא-מלוטש" , מלא טביעות אצבעות, מריחות ודברים עקומים, אבל כל זה רק מוסיף למשחק חיוניות ורעננות.
רק שלפעמים, כשלא מצליחים להגיע לפתרון, יש חשק למעוך את המסך ולעשות ממנו גוש.

אמן אנלוגי בעולם דיגיטלי

Grzegorz Kozakiewicz הוא יוצר ממוצא פולני, שחי בעיקר באנגליה, ורואה את עצמו כאמן אנלוגי מהסוג המסורתי . כן, כזה שחותך ומדביק, וגוזר ותופר, ומקים תפאורות מיניאטוריות מדהימות מחומרים שכל אחד יכול למצוא ברחוב.
מה לא תראו אצלו -קרטון גלי, חוטים ומהדקים, ניירות אריזה ואפילו ירקות. את כל זה הוא מצלם, יוצר אנימציית "סטופ מושן" מסורתית, ואז בונה מזה משחק באמצעים דיגיטליים, מה שמוסיף לאמנות שלו את המימד האינטראקטיבי.


pencil rebel מס 2, הוא פרוייקט שהפרק הראשון שלו נעשה עוד ב 2007. נקווה שגם אחרי הפרק הזה יבואו נוספים. 
המשחק מלווה דמות פלסטלינה, שאמורה להצליח לצאת בשלום מהאתגרים הניצבים בפניה, ולשחרר חבר שנכלא בכלוב. (לא סתם חבר, אלא דוקטור שנחטף, משום שבידו הנוסחה הסודית לתכשיר שהופך אלפים (Elves) לבני אדם ולהפך...)
בדומה למשחק escape מסורתי, צריכה הדמות  לעבור מחלל לחלל, ולמצוא אביזרים שונים שיעזרו לה להתקדם. עליה גם לאסוף רמזים סודיים בדרך, והרמזים כולם מעוררים חיוך, היות והם רק קריצה אישית של היוצר, ולא ממש רמזים נחוצים.
יש צורך בהפעלת הרמקולים, ורצוי לדעת לקרוא אנגלית, אבל המשחק קל למדי וקצר, ואין סכנה להסתבך בו. להיפך, אני נותרתי עם תחושה שהייתי שמחה לשוטט עוד קצת בתפאורות הקרטון המרהיבות, ולעבור עוד הרפתקאות.
לכן הלכתי לבדוק גם את   pencil rebel1 , שהיה גם הוא חביב למדי, אם כי עוד יותר קצר ופשוט, וניכר בו שהוא נסיוני וראשוני.
אל תוותרו על הסרטון  התיעודי שמראה לנו כיצד איש אחד עם דבק וסכין חיתוך, בורא את עולם pencil rebel מחתיכות קרטון ופרוסות של תפוחי אדמה, בVimeo. שם תוכלו למצוא גם עוד כמה סרטונים המתעדים את תהליך העבודה.


הסטודיו שבראשו  עומד קוזאקייביץ' נקרא Model No. 1  ובדף הבית של הבלוג שלו תוכלו למצוא קישורים לסרטונים, פרסומות, ואתרים שהוא עיצב.
פרוייקט שכדאי להציץ בו הוא האתר שעוצב עבור Allan Design Group, שמתפקד כמעט כמו משחק בפני עצמו. כמובן שבאחת הפינות אפשר למצוא סרטון שמראה גם איך נבנה האתר. מעורר השראה. 
קוזאקייביץ' מאמין שאפשר לממש כל רעיון באמצעות חמרים שמצויים סביבנו - "כשיש רצון, יש גם דרך", אפילו אם יש לך רק עפרון ביד.


תתחילו לשמור קרטונים ישנים - אפשר להפוך אותם למכרה זהב. כמובן, אם יש לכם רצון, עפרון, או יד.