סיפור פשוט

בסיפור הזה יש הכל - הרפתקאות, אסטרטגיה, סיפור, חידות . קוראים לו Candy Box.
בהתחלה נדמה שיש כאן סיפור אינטראקטיבי, שבו קריאת טקסט והקלדתו מקדמת את מהלך העניינים. כלומר, משחק שאין לו צד ויזואלי - לא צבעים, לא תמונות ולא אנימציה.
אז זה נכון במובן מסויים, אבל במהלך המשחק מסתבר שזה לא מדוייק. אמנם אין צבעים, אבל יש דימויים, שעשויים כולם בטכניקת ASCII art - שזהו האופן שבו דימויים נבנים מסימני מיקלדת, בדרך כלל באמצעות קוד. אז יש דימויים - אבל גם הם מבוססי טקסט, כך שזה בעצם משחק טקסט אחרי הכל.
בהתחלה המסך כמעט ריק. יש מונה שמספר לכם כמה סוכריות יש לכם, וצריך לבחור בין שתי אפשרויות - לאכול אותן, או להשליך על הרצפה. לא אגלה מה יש בהמשך, כי חלק מההנאה כאן היא שאתם לא יודעים. הכל בא בהפתעה. ואין ממש הוראות. זה לא רק משחק טקסט, אלא גם משחק גילוי, מאלה שבהם חלק מהזמן אתם מנסים לגלות איך בכלל משחקים.
דבר אחד אפשר להבין באופן עקבי - הרבה סוכריות זה טוב. סוכריות כאן הן כמו מטבעות זהב במשחקים אחרים.
בכלל, תפגשו הרבה קלישאות ממשחקים מוכרים ורגילים, אבל במובן מסויים ככל שהקלישאה יותר מוכרת, כך היא גם יותר מצחיקה כשנתקלים בה. יש המון הומור במשחק ומי שעשה אותו בקיא היטב בדפוסי משחק שונים, והוא בוחש בהם בהנאה.
אוכל לגלות כאן שבהמשך הדימויים גם זזים, ועליכם לעמוד במשימות שידרשו מכם זריזות ואסטרטגיה. תצטרכו גם לחשוב ולהשיב תשובות נכונות, ומי יודע מה עוד.
גם אני עדיין לא יודעת. זה משחק חדש, ועדיין לא הגעתי לסופו. כן, זה משחק שלוקח זמן. אבל לא בכל הזמן הזה אתם עסוקים במשחק. להיפך - הדרך הטובה לשחק בו היא להניח לו לרוץ בחלון צדדי, ולחזור אליו מדי פעם.
כי למרות שלפעמים נדרשת בו זריזות,המון פעמים צריך גם לחכות בסבלנות. ועושה רושם, שככל שמתקדמים בו יותר, הוא ממכר יותר, ויחד עם זאת - מקדישים לו פחות זמן רצוף...
כן, זה לא הפרדוכס היחיד כאן.
מה שבטוח - שום דבר לא בוער. הזמן כאן פועל לטובתכם.
בראשית המשחק אתם מקבלים קוד אישי שאיתו אתם חוזרים למשחק גם אחרי שכיביתם את המחשב - כדאי לשמור אותו מיד בהתחלה, ואת הקישור אליו לשים ב"מועדפים" של הדפדפן.
הסבלנות משתלמת. ברגע הראשון זה נראה משחק "רזה" וחיוור, מלא באותיות ומשעמם, אבל עם קצת סבלנות תקבלו משחק חכם ומאתגר, שיגרום לכם לחייך בכל פעם שתחזרו אליו.


עדכון:
כאן תוכלו למצוא את  candy box 2 wiki , כלומר את כל האינפורמציה על הדמויות ועל השלבים השונים.

לאן נעלם פיל באמצע הלילה?

הדובון והפילון חיים להם בצוותא באותו החדר, והם חברים טובים. כך עולה מן ההקדמה למשחק Searching for the Elephant. יום אחד, באישון לילה, מתעורר הדובון ומוצא -אבוי - את מיטתו של הפיל ריקה. רק נעלי הבית ( בצורת שני פילונים) נותרו לצד המיטה, ואין זכר לפיל.

הדובון יוצא למסע חיפושים מלא חידות, שבסופו (אל דאגה) הוא ימצא לא רק את הפיל אלא גם חברים נוספים, ואת כולם יציל מצפורני כוחות הרשע שמאיימים להפוך אותם למכונות, או משהו כזה. 

בעיקרו זה משחק של point and click, שבו אתם נדרשים לגלות חפצים ולעשות בהם שימוש. תצטרכו לגלות סדר מסויים של פעולות, לנסות אפשרויות שונות, ולפעמים גם לשחק "מיני-משחקים" שרובם די נדוש וצפוי.

המשחק הוא לינארי, ואתם צריכים לפתור בכל שלב בעיה אחת, או להשתמש בחפץ אחד, ועד שלא תעשו זאת בדרך הנכונה - לא תוכלו להתקדם. ( אם אתם נתקעים, תוכלו להפסיק, ולהמשיך מאותה נקודה, ובכל מקרה, ניתן למצוא פתרון כאן).

קסמו של המשחק הוא לא דוקא באתגר ה"משחקי" שבו, אלא בעיצוב החינני שלו ובאוירה החמה והאנושית. 

בלי מילים והסברים, רק באמצעות רישומים בשחור -לבן, מתחשק להמשיך ולגלות את המשך סיפור ההרפתקה של הדובון ולעזור לו להגיע אל סופו. יש משהו מאד "חמוד" בחלק מהדמויות, אבל גם משהו אפל, מפתיע ומקורי בדמויות אחרות ובסביבות השונות שבמשחק. עם כל ה"חמידות" ופס הקול הסנטימנטלי, העיצוב לא לוקה בילדותיות יתר, ומצליח לשמר איזו חווייה אמנותית, בלי קשר לרמת המשחק.

ניסיתי להתחקות אחרי האמן שעומד מאחורי העיצוב ומצאתי אוסף קטן אך משובח של סירטוני אנימציה די ישנים. אין שום אינפורמציה אחרת, אך די ברור שזה הוא - marvelmate.

על יוצר הפסקול לא גיליתי דבר, אבל בעקבות הערה שקראתי בביקורת על המשחק, נתקלתי במלחין המעניין Yann Tiersen, ובקטעי האקורדיון שמנגן Jo Brunenberg - הקטע היפה הזה למשל,שמאד מזכיר את הפסקול המלווה את המשחק.

במרחבי האינסוף

Looming זה בעצם שם של מקום בחלל, אי שם במרחבים השחורים של שמי הלילה.
יש בו מבנים ארכיטקטוניים בלתי מזוהים, חפצים מסתוריים פזורים פה ושם, ובתוך כל אלה אתם, כלומר בן דמותכם הזערורי ( אך האנושי ), מתקדמים לאיטכם, בלב הישימון.
בעצם, לא כל כך לאיטכם, אבל בגלל המרחב העצום לוקח זמן עד שמגיעים ליעד כלשהו. ההרגשה היא כמו לשחות במרץ בים ולהתבונן בקו החוף נוסע לאט לאט, כאילו אתם בקושי זזים.
אז זה לוקח זמן להכיר את פני השטח, אבל במהלך המשחק תוכלו לגלות שהאזור כולו בעצם מוקף בגדר, כך שאימת האינסוף מתחלפת בנסיון להבין איפה מזרח ואיפה מערב, מה לחפש ומה לעשות.
אתם מוצאים מסרים ומכתבים, שמצטרפים לכלל סיפור מיסתורי ( על אהובה אבודה ועל ממלכה עתיקה... זאת אומרת, נדמה לי. ) אבל אפשר לשוטט במשחק גם בלי ממש להתעמק בסיפור. מאידך, יש חשיבות לפרטים מסויימים, כי חלקם משמש בהחלט כהוראות הפעלה  להמשך המשחק. ההפעלה פשוטה ביותר - מקשי החיצים משמשים לתנועה, מקש C מראה לכם מה הספקתם לאסוף בדרך, ומקש X משמש לאינטראקציה עם הדברים שאתם מוצאים.
פה ושם מפוזרים פורטלים, שמשגרים אתכם לנקודת ההתחלה, אבל אל דאגה, מה שצברתם, כולל הידע, יעמוד לרשותכם גם בהמשך.
הסאונד של המשחק פשוט נהדר- מלא אוירה, מסתורי ונעים לאוזן. זה הופך את השוטטות הארוכה והלא תמיד מפוענחת לחוויה הרבה יותר מהנה. ברור לי שיש אנשים שלא ימצאו עניין להתמיד בשיטוט המוזר, אבל המשחק יישמר אם תפרשו ממנו, כך שתוכלו לחזור גם לכמה דקות מרגיעות.
מי שבכל זאת חייב להבין מה קורה ולאן עליו לשאוף, מוזמן לקרוא את הדרך לפתרון ( באנגלית ).

וזהו הבלוג של Gregory Weir יוצר המשחק, ממנו אפשר להגיע לעוד משחקים שלו.

על ראש הברוש שבחצר

למקהלה האינטראקטיבית הזו קוראים Incredibox, ומה שבעצם רציתי, זה קודם כל שתכנסו לשם ותשחקו עם זה כמה דקות.

באמת שהפעם זה לא יגזול הרבה זמן. וגם לא צריך לשבור את הראש על כלום, פשוט צריך להקשיב.
נו ? נכון שזה נחמד ?
ולמי שבכל זאת לא ניסה, ורוצה רק לדעת באופן תיאורטי במה העניין - אז הנה התיאור.
במסך המשחק עומד לו בחור בחולצת T לבנה. למטה יש שורה של סמלים גרפיים, שכל אחד מייצג צליל אחר. אם גוררים את אחד הסמלים למרכז החולצה של הבחור, חולצתו משחירה ותוך כמה שניות הוא מתחיל להשמיע קולות . מיד מופיע בחור נוסף, שאותו אתם יכולים לצרף למקהלה כראות עיניכם. כך מתארכת השורה, ואיתה  עושר הצלילים של המקהלה עליה אתם מנצחים.
בקליק אחד אתם יכולים להפטר מכל בחור שתרצו, ומיד בא אחר, בחולצה לבנה, שמחכה שתגידו לו מה לשיר.
הגרפיקה היא בשחור לבן, מדוייקת מאד, מינימליסטית, אבל מלאת הבעה. למרות שלכולם פרצוף דומה, כל קול שמישהו מהם משמיע, זוכה לאנימציה מדוייקת ומתאימה, ואת הסמלים הגרפיים הייתי מדפיסה ברצון על חולצה שלי.
הסאונד משובח, וסטריאופוני באמת, וכל צירוף נשמע הרמוני.

מאחורי המוזיקה עומד בחור צעיר בשם incredible Polo, (שזהו הקישור לדף שלו ב"מיי-ספייס"), והוא, מסתבר, באמת מעין "מקהלה של איש אחד". בסרטון הזה ב YouTube למשל, תוכלו לראות ולשמוע אותו עושה קולות ומנגן, מקליט את עצמו, ויוצר, בהופעה חיה, רבדים של צלילים שלא מביישים להקה שלמה.

ולמרות התחכום העיצובי והמוזיקלי - נראה שמדובר בשעשוע גם לפעוטות בראשית דרכם על המחשב.

10 גמדים קטנים

 למשחק "10Gnomes" יש 12 חלקים שונים, כל אחד מבוסס על סביבה אחרת. גם זו סדרה שיצר מתיאוש סקוטניק, והפעם לא בציור, אלא בצילום.
הצילומים, בשחור לבן, צולמו באתרים אמיתיים - גינה, רחוב, מחסן, מפעל נטוש ועוד. כל הנופים ריקים מאנשים, וכולם אירופיים מאד, וקצת חורפיים. סקוטניק צילם כל מקום מזויות רבות, והרכיב פסיפס שבו אנחנו יכולים לשוטט גם ימינה ושמאלה, וגם לעומק - להתקרב ולהתרחק. בחלק מצילומי התקריב מסתתרים גמדים מצויירים, שתפקידנו להעיר אותם מתנומתם. יש עשרה כאלה בכל משחק, ולפעמים גם טרול בונוס אחד.
הכל מלווה בפס-קול שקט, מהדהד, מיסתורי וגם הוא... נו, חורפי למדי.
יכולנו לשוטט שם עד אינסוף, אלא שיש למצוא את כל הגמדים תוך 10 דקות
בלבד ! קדימה !

כמה טיפים לפני שמתחילים : קל לראות מתי אפשר לעבור מסך, כי הסמן הופך ל"יד", ואז יש להקליק. יחד עם זאת, כדאי להסתכל כל הזמן מתי נדלקות המילים go back במקביל ל"יד", כי אז אנחנו חוזרים למסך הקודם, ולא מגלים מסך חדש.
ימינה ושמאלה אפשר לזוז בדרך כלל כשהנוף מצולם מרחוק, ולהכנס פנימה אפשר ככל שמתקרבים.
אגב,זה שאפשר להתקרב, לא אומר שיש שם גמד. לפעמים אנחנו סתם מוצאים צילום תקריב של איזו ידית או אבן.
בכל מסך תנועת העכבר מזיזה גם את הנוף עצמו ימינה ושמאלה, וזה קצת מבלבל. רצוי לשים לב ולהתקדם בשיטתיות, אם כי יהיה ודאי מי שיגלה שהקלקות פרועות וחסרות כל הגיון עוזרות לא פחות למצוא מקומות מסתור של גמדים, ושבמילא אין סיכוי לדעת איך בדיוק הגענו לשם... טוב, זה עניין של גישה. אין ספק שהמתח בין גורם הזמן לבין המורכבות של הנופים, יגרום לכם לנסות את שתי הגישות.
 אם לא תמצאו את כל הגמדים, לפחות תלמדו משהו על עצמכם בדרך.

הקישור כאן הוא לבלוג המומלץ Jay is Games , שבו מרוכזים כל המשחקים של הסדרה בדף אחד. תשמרו עליו פתוח בצד, וכך תוכלו לעבור ממשחק למשחק בלי להסתבך.
והקישור כאן הוא לדף דומה ב Pastel Stories, ומשם אפשר להגיע גם לצילומי וידאו מרוב הסביבות בהן צולמו הרקעים.