סיפור פשוט

בסיפור הזה יש הכל - הרפתקאות, אסטרטגיה, סיפור, חידות . קוראים לו Candy Box.
בהתחלה נדמה שיש כאן סיפור אינטראקטיבי, שבו קריאת טקסט והקלדתו מקדמת את מהלך העניינים. כלומר, משחק שאין לו צד ויזואלי - לא צבעים, לא תמונות ולא אנימציה.
אז זה נכון במובן מסויים, אבל במהלך המשחק מסתבר שזה לא מדוייק. אמנם אין צבעים, אבל יש דימויים, שעשויים כולם בטכניקת ASCII art - שזהו האופן שבו דימויים נבנים מסימני מיקלדת, בדרך כלל באמצעות קוד. אז יש דימויים - אבל גם הם מבוססי טקסט, כך שזה בעצם משחק טקסט אחרי הכל.
בהתחלה המסך כמעט ריק. יש מונה שמספר לכם כמה סוכריות יש לכם, וצריך לבחור בין שתי אפשרויות - לאכול אותן, או להשליך על הרצפה. לא אגלה מה יש בהמשך, כי חלק מההנאה כאן היא שאתם לא יודעים. הכל בא בהפתעה. ואין ממש הוראות. זה לא רק משחק טקסט, אלא גם משחק גילוי, מאלה שבהם חלק מהזמן אתם מנסים לגלות איך בכלל משחקים.
דבר אחד אפשר להבין באופן עקבי - הרבה סוכריות זה טוב. סוכריות כאן הן כמו מטבעות זהב במשחקים אחרים.
בכלל, תפגשו הרבה קלישאות ממשחקים מוכרים ורגילים, אבל במובן מסויים ככל שהקלישאה יותר מוכרת, כך היא גם יותר מצחיקה כשנתקלים בה. יש המון הומור במשחק ומי שעשה אותו בקיא היטב בדפוסי משחק שונים, והוא בוחש בהם בהנאה.
אוכל לגלות כאן שבהמשך הדימויים גם זזים, ועליכם לעמוד במשימות שידרשו מכם זריזות ואסטרטגיה. תצטרכו גם לחשוב ולהשיב תשובות נכונות, ומי יודע מה עוד.
גם אני עדיין לא יודעת. זה משחק חדש, ועדיין לא הגעתי לסופו. כן, זה משחק שלוקח זמן. אבל לא בכל הזמן הזה אתם עסוקים במשחק. להיפך - הדרך הטובה לשחק בו היא להניח לו לרוץ בחלון צדדי, ולחזור אליו מדי פעם.
כי למרות שלפעמים נדרשת בו זריזות,המון פעמים צריך גם לחכות בסבלנות. ועושה רושם, שככל שמתקדמים בו יותר, הוא ממכר יותר, ויחד עם זאת - מקדישים לו פחות זמן רצוף...
כן, זה לא הפרדוכס היחיד כאן.
מה שבטוח - שום דבר לא בוער. הזמן כאן פועל לטובתכם.
בראשית המשחק אתם מקבלים קוד אישי שאיתו אתם חוזרים למשחק גם אחרי שכיביתם את המחשב - כדאי לשמור אותו מיד בהתחלה, ואת הקישור אליו לשים ב"מועדפים" של הדפדפן.
הסבלנות משתלמת. ברגע הראשון זה נראה משחק "רזה" וחיוור, מלא באותיות ומשעמם, אבל עם קצת סבלנות תקבלו משחק חכם ומאתגר, שיגרום לכם לחייך בכל פעם שתחזרו אליו.


עדכון:
כאן תוכלו למצוא את  candy box 2 wiki , כלומר את כל האינפורמציה על הדמויות ועל השלבים השונים.

גן נעול

Garden Door הוא משחק קטן ונחמד של Mateusz Skutnik  - לא ארוך מדי, לא קשה מדי ומקורי כרגיל.
עקרון המשחק הזה דומה מאד למשחק 10Gnomes, שעליו כבר כתבתי כאן.
אתם משוטטים בסביבתו של שער עץ שלידו תלויים כלי עבודה, ולצידו ערימה של עצי הסקה ושיחי חרציות. כל הנוף הזה מצולם, וכשתקליקו במקומות בהם הסמן הופך ל"יד" תגלו צילומי תקריב של פרטים קטנים ביותר בתוך הנוף - מסמר, קרש עץ, סדק בקיר. אלא שבתוך הצילומים משובצים רישומים וחפצים מצויירים. אין ספק שהשילוב הזה בין ציור לצילום הוא סוד הקסם של המשחק.
המרחב כאן לא גדול ועם קצת תשומת לב אפשר למצוא בו את כל הנקודות ה"חמות". המשימות כוללות איסוף חפצים, ושימוש בהם - כפי שהם, או לעיתים אחרי צירוף לחפץ אחר. צריך גם לפענח כמה רמזים כדי למצוא קוד מסויים, ורצוי מאד לפתח זכרון חזותי שיעזור לכם להתמצא בקלות. בקיצור, אתגרים די מגוונים.
כל התקדמות מפתיעה קצת ומעוררת חיוך. גם כאן יש שילוב מדוייק בין מה שצפוי מראש ( טוב, הבנו שצריך לאסוף כדורים אדומים - הנה עוד אחד ) לבין התחושה של "אוי, מה זה ?" בכל פעם שמשהו קורה.
מי שצריך פתרונות הרי הם כאן ( באנגלית ), אבל הם לא ממש נחוצים אם יש לכם קצת זמן וסבלנות.

החיים כמשחק מחשב

הגיבור המרכזי של Unmanned הוא "טייס של מטוס ללא טייס".
נשמע קצת פרדוכסלי, אבל כאן המשחק כולו מציב אתגר מחשבתי מסויים.
לא צריך לפתור בו חידות מסובכות, או לעמוד במשימות מוגדרות מראש. למעשה, בעיקר בפעם הראשונה, אין לכם ממש מושג מה בדיוק עליכם לעשות.
התפתחות העלילה מבוססת על טקסט, ועל ניהול דיאלוגים עם דמויות שונות. יש לבחור בשורת הדיאלוג ה"נכונה" כדי להביא להתפתחות כזו או אחרת בעלילה. בסוף כל פרק מסתבר לכם שיכולתם לזכות במדליה כלשהי, אם הייתם מגיעים להישגים. אבל זהו, שלא הצלחתם לקבל שום ציון לשבח.
ברור שהסיבוב הראשון מזמין עוד סיבוב, ואתם מנסים לתהות איזה מן טיפוס עליכם להיות כדי לזכות בכל זאת בקצת מדליות.
הטייס הגברי והמסוקס, שעיסוקו הוא למעשה להפציץ מטרות אנושיות של הטאליבן, צריך גם להתמודד עם אשתו הנודניקית, עם הבוסית הנחשקת שלו, עם הילד שלו ועם הדימוי העצמי שלו. בכל תפקיד יש לו אפשרות לבחור מה לומר ואיך להתנהג.

כנראה שאם תקפידו להשתמש באפשרויות שנשמעות לכם "פוליטיקלי קורקט" לא תמיד תגיעו רחוק. לאט לאט מתחוור שהמשחק עשוי להיות מעין סאטירה צינית על דמות האב האמריקאי.
כל אפשרות שתבחרו תעורר בכם בסופו של דבר חיוך מהול בדאגה, וכמו בחיים - תוצאות בלתי צפויות שיוצאות משליטתכם.
אחרי כל חלק שבו אתם יכולים לבחור בין אפשרויות, אתם נאלצים לצפות באורח פסיבי בהמשך העלילה, כמו בסרט, לרוב במסך מפוצל, בנוסח הסדרה "24",(שגם בה הורגים אנשים דרך מסך המחשב).
חייו של הטייס הגאה הם בעצם משחק מחשב רצוף - הוא הורג אנשים כמו במשחק מחשב, מתחרה עם בנו על הקונסולה בשעות הפנאי, ואפילו סופר כבשים כמו במשחק מחשב לפני שהוא נרדם. האם " מטוס ללא טייס " היא הגדרת מהות חייו  של הגיבור?
את המשחק יצרה קבוצה איטלקית של אמנים מעצבים ומתכנתים בשם Molleindustria , שמנסים לעורר שאלות חברתיות ופוליטיות בקשר למשחקי מחשב ובאמצעותם.
כל המשחקים שלהם מעוצבים בקפידה וצבעוניים ( מלבד המשחק האייקוני Every day the same dream שאם תשחקו בו תבינו למה הוא שחור-לבן ), וכולם מעוררי מחשבה. מחשבה ביקורתית בדרך כלל.
את הטקסטים כאן כתב Jim Munroe מ No Media Kings , שכדאי לעקוב אחרי עבודתו ואחרי הבלוג שלו.

המשחק הזה הוא בעצם מעין "קצה קרחון" בלבד.
מאחוריו עומדים אנשים בעלי עמדה מעניינת, שיצרו הרבה משחקים שכדאי להכיר.
טיסה נעימה, ויש לקוות שהטובים ינצחו. אם רק נדע מיהם.

מפסטיבל הטייפים הששי

כמה צילומים שנעשו בחושך, בבית "פתקית", בערב הופעות שנערך ב 19/3 במסגרת פסטיבל הטייפים הששי.
אליהם אני מצרפת קטעי וידאו שמצאתי ברשת, במקום תיעוד של הערב בוידאו.
באופן חריג בבלוג הזה, לא מדובר במשחק מחשב, אלא במוזיקה חיה, אבל האנשים האלה מפליאים לשחק, ומה שהם מפיקים מהמשחק החפשי באובייקטים שמחוברים למיקרופונים, מזכיר רבים מהמשחקים המוזיקליים שהעליתי כאן בבלוג.

"USURPER"
הזוג  הסקוטי   Ali Robertson ו Malcy Duff  מנגנים בחפצים. כך נראה השולחן שלהם לפני ההופעה :

מברשות, פקקים, מזלגות ועוד גרוטאות קטנות הופכות למעבדת צלילים. הם מנגנים בכל הגוף , עושים פרצופים, נושפים וזזים יחד בהתלהבות תזזיתית.

וכאן אפשר לשמוע דוגמאות מהופעה חיה :

"SUDDEN INFANT"

Joke Lanz  פרפורמר גרמני, גם הוא מנגן בכל הגוף. הרבה יותר אפל, קודר, גראנג'י. מרגש. קורע את הלב ואת האוזן.
מתמחה גם בשימוש בפטיפונים, ולפעמים מוסיף מילים, ווידאו.
באתר  שלו אפשר למצוא דיסקוגרפיה עשירה , ולקנות גם חולצות עם הציור הילדותי שמקועקע על גופו, סמלו המסחרי.

מחכים לפסטיבל הטייפים הבא, ותודה לאנשי "הצימר" המופלאים .
מהמתחולל ב"צימר" בשאר ימות השנה תוכלו לטעום כאן, ואפילו להוריד אליכם את הרוב בחינם.

מסיבה עם רוח רפאים

ב 31 לאוקטובר חגגו ברחבי העולם ( הנוצרי בעיקר ) את ליל כל הקדושים.
כמו בפורים, גם בחג הזה מתחפשים ומעוללים תעלולים, אבל בעוד שאת פורים חוגגים לכבוד גאולה מצרות ומפחד, החג הזה מוהל את השמחה בשלל הפחדות . זה יומם הגדול של שלדים ורוחות רפאים, גולגלות ומכשפות, סרטי אימה ומפלצות.
Haunt the house הוא משחק שנוצר לכבוד החג הזה, ובו אתם משחקים כרוח רפאים, שיש לה את היכולת להכנס לתוך חפצים ולגרום להם לעשות תנועות בלתי צפויות ולהשמיע קולות מפחידים.
רוח הרפאים, החמודה למדי, מרחפת בקלילות בעזרת מקשי החיצים. אם היא נתקלת בחפץ כלשהו, הוא מסומן בהילה זרחנית, ואז, בהקשה על מקש הרווח היא יכולה להתמזג עם החפץ.
המשיכו להשתמש בחיצים, ותראו איך הרוח שלכם מפעילה "כל דבר שזז"  (במקרה הזה, אכן, כל דבר זז).
המשחק כולו מתרחש בבית מרובה חדרים, שהתכנסו בו אורחים למסיבה. מטרת המשחק היא להניס את כל האורחים מן המסיבה באצעות הפחדתם.
האוירה במסיבה מאד רגועה בתחילתה, והופכת להיסטרית למדי בסוף, ולמשחק יש איזה קצב פנימי משלו, שנבנה בהדרגה. הוא מצטיין באיפיון דמויות, בצבעוניות ובהמצאות קטנות ומשעשעות. למוזיקה ולקולות המוצלחים במיוחד ( כולל צרחות אימה כמובן ) יש בלי ספק חלק חשוב במשחק.
עיקר המשחק הוא בגילוי של האפשרויות הגלומות בחפצים השונים, ובדיקת השפעתם על באי המסיבה. לא כולם נבהלים בקלות, ולפעמים אתם צריכים לצאת מגדרכם כדי להסב את תשומת ליבם. אני מצאתי את עצמי בסוף המשחק עם אדם אחד שנשאר בבית ושוטט לבדו בחיוך נחוש שמתעלם במופגן מכל סכנה. נאלצתי לרדוף אחריו בכל החדרים ולנסות להפחיד אותו שעה ארוכה, אבל האמת היא שזו היתה אחת הסיטואציות המצחיקות במשחק.
אין צורך לרדוף אחרי האורחים עד הדלת. בפינה השמאלית של המסך אתם מקבלים דיווח שוטף כמה אורחים (מתוך 30 ) עדיין בבית. הם פשוט עוזבים להם, מבלי שתצטרכו לעקוב אחריהם. אמנם תתפתו לרדוף אחריהם, אבל אתם יכולים להתרכז בתעלולים מבלי שדעתכם תהיה מוסחת עם עוד משימות.

את המשחק יצרו שני אחים מאנגליה ( בני 21 ו 24 ) , המכנים את עצמם The Super Flash Bros  וזה קישור לדף המשחקים באתר הבית שלהם. נראה שאפשר לבדוק שם עוד כמה משחקים . במסגרת האתר הם גם כותבים בלוג, ויש מה ללמוד מהם.

משחק חדש ל Vectorpark !

תומס הוא ביצה. הוא רוכב על חד אופן. בקלילות.
עם תנועת העכבר אתם יכולים למשוך אותו לאן שאתם רוצים. גם מחוץ למסך.
תומס ידווש בקלילות למסך אחר.
ביצה, כן. קוראים לו תומס.
רק בעולם הסוריאליסטי של Vectorpark זה נראה הגיוני. נו, טוב, זה באמת עולם שלא דומה לשום דבר אחר.
Seasons הוא פיתוח של כמה צעצועים קודמים בכיכוב אותה ביצה, או כאלה שעובדים על אותו עיקרון, שבו משהו עוקב אחרי תנועת העכבר שלכם. אלא שעד עכשיו היו רובם תרגילים ויזואליים של מסך אחד, וכאן יש לנו מסע בין שש סביבות שונות. כל אחת שונה מאד מן האחרת ,גם בצבעוניות, וגם במה שקורה על המסך כשתומס מדווש לאורכו ולרוחבו. מאידך, כולן מעוצבות בסגנון אחיד שאי אפשר לטעות בו, סגנון vectorpark.
טוב, זה לא ממש משחק. אין כאן משימות ומטרות, לא חידות ולא פאזלים. זה צעצוע שמבוסס על הסבלנות להשאר, ולא על הדחף להתקדם מהר לשלב הבא.
המפתח להנאה ממנו הוא לחרוש כל פינה במסך, ולראות מה קורה. תתנגשו, תכנסו, תצאו, תשאירו סימנים. יכול להיות שתמצאו את עצמכם משחקים בו יותר זמן ממה שציפיתם.

ערימה של שיחי וניל

יש משחקים שמבוססים על עקרון מאד פשוט, ובכל זאת די קשה להצליח בהם. משחק כזה הוא Vanilla, אותו תמצאו באתר Eyemaze.
מאחורי כל המשחקים באתר עומד יפני יצירתי אחד, שמרבה להתנצל בפני קהל לקוחותיו ( ומעריציו הרבים, יש לשער ), וגם לשטוח בפניהם את צרותיו - המחשבים שלו מתרסקים, אין לו כסף להחזיק את האתר, הוא לא שולט באנגלית כדי לענות על מיילים, ועוד כהנה וכהנה. למרות זאת, הוא מצליח להוציא מדי פעם משחקים מאד מקוריים, שקל לזהות מיד את סגנון האיור הייחודי שלהם - צבעוני, פשוט ונמרץ. רבים מהמשחקים שלו הם משחקי Grow, שעליהם כבר כתבתי כאן. זה ז'אנר ייחודי, שבו אין לו הרבה מתחרים. משום מה, למרות שהאתר נראה די מסודר ובהיר, תמיד אני מגלה בפינה נסתרת איזה משחק שלו, שלא גיליתי קודם.
כזה הוא Vanilla, שיצא ממש מזמן (2004 ), אבל שווה לנסות אותו, ולו רק כדי לזנוח אותו אחרי כמה נסיונות. זה מסוג המשחקים המאתגרים, שדרושים בו הרבה מאד ריכוז והתמדה, אבל איכשהו מצליח לגרום לכם להענות לאתגר ולנסות להצליח בו בכל פעם קצת יותר, למרות שורת כשלונות מפוארת.
העקרון כאן לא כל כך ברור באופן מיידי, אבל אחרי ניסוי ותעייה, וקצת בירור במקורות אני יכולה להסביר בכל זאת.
לוח המשחק הוא צר וארוך, ומתנשא לגובה. בהתחלה יש לכם עציץ קטן וריק. קליק על העציץ - ומתוכו גדל שיח עגלגל ( ככה נראה שיח של וניל? ) . ממנו יש לגדל ולהערים טור שיחים שצומחים זה מראשו של זה, כך לגובה מקסימלי .
אבל יש כמה בעיות - כדי להצמיח את השיח השני יש להקליק שוב, לפי הסדר, על העציץ ועל השיח הראשון. כדי לגדל את השלישי יש להקליק על העציץ, על הראשון ועל השני - וכך עד אינסוף (כמעט ).
את הקליק יש לבצע בדיוק כאשר השיחים או העציץ מהבהבים באור כחלחל - שאלת העיתוי היא זו שמכריעה כאן.
לא די בזאת - יש לשים לב גם היכן מקליקים - קליק בצידו של כל שיח מטה אותו ימינה או שמאלה. קליק במרכזו שומר עליו ישר - מה שקורה הוא שדי בסטיה קלה מהמרכז, וכל הערימה מתנודדת מצד אל צד ומאיימת ליפול. אם טור העצים נוגע בדפנות הלוח או בתחתיתו - יש להתחיל את המשחק מחדש....
בחלקו העליון של הלוח, שמתנשא מעבר לגבולות המסך יש חץ שמכוון בחזרה לתחתיתו. יודעי דבר מספרים שמי שמצליח להגיע לשם מקבל קוד שאם מקלידים אותו במקום הנכון הופך השיח ליצור אחר. הידיעה על כך לא גרמה לי להצליח להגיע כל כך גבוה, אבל שלא תגידו שלא ידעתם.
אז זהו, בסך הכל צריכים לשים שיחים אחד על השני. שום דבר מסובך.

אהבה 1

כשהכל סביבנו מלא בלבבות ורדרדים לכבוד Valentines' day, וסחורה רומנטית מקדמת מכירות בראש חוצות, זה הזמן לכתוב כאן על שני משחקים מדהימים במוטרפותם ובציבעוניותם, כמו שיכולים להגיע רק מיפן.
אתם צריכים לפעול מהר, לפני שנגמר לכם הזמן, ובדקה שעומדת לרשותכם להקליק במרץ. בכל מקרה תשארו נטולי נשימה - גם מהמהירות, גם מהקולות הטראנסיים, וגם מהתדהמה ממה שקורה לנגד עיניכם.

באחד אתם בחורה, שאמורה לנשק את כל מה שנקרה בדרכה. אתם מקבלים בונוס מדי פעם - כלומר מקבלים יכולת לפגוע כמעט בלי לכוון - אבל בכל פעם זה קורה באופן אחר. Kisma.
בשני אתם דוקא בחור, שאמור לחזר אחרי האשה שמולו באמצעות דפיקות על מצחה, בעוד היא מתגוננת באמצעים שונים. גם כאן תוכלו לקבל בונוס מדי פעם, וגם כאן קשה לדעת מה יהיה.  Koi2.
ככה זה באהבה, אי אפשר אף פעם לדעת למה לצפות, וזה תמיד נגמר מהר מדי. העיקר שאפשר להתחיל מיד מהתחלה ולחכות להפתעות חדשות.
אגב, אל תצפו להגיע להישגים. קרוב לודאי שכל משחק יסתיים בהכרזה שלא עשיתם מספיק, ושהדירוג שלכם נמוך. הרי לכם רומנטיקה.

ואתר הבית הוא של חברים בשם Party techno , ושם תוכלו למצוא עוד כמה משחקים מופרעים,שדורשים לא יותר משימוש היסטרי בעכבר, וגם כמה קישורים לא ברורים ביפנית. אבל מה יש פה להבין...

קצר ופילוסופי

אין ספק שלקרוא את מה שיש לי להגיד על המשחק הזה, ייקח לכם הרבה יותר זמן מאשר לשחק בו.
בכל זאת, הוא שווה בהחלט כמה מילים.
למשחק קוראים We The giants - "אנחנו הענקים". הענקים, שמעידים על עצמם שהם לא כל כך גדולים, אבל מאד חכמים, (ענקי הרוח, כנראה ) הם קוביות שחורות עם עין אחת,שאפשר לקדם ולהקפיץ באמצעות מקשי החיצים, כמו בכל משחק פלטפורמה.
בלחיצה על shift אפשר להתרחק ולקרוא את המפה, לראות איפה אתם נמצאים.
אם סיימתם לדלג בין קוביות נייחות שפזורות בשטח, אתם מוזמנים להקריב את עצמכם למען הכלל באמצעות מקש esc , לא לפני שתקלידו איזה מסר לאומה - משפט שיעיד שגם אם עוד רגע תהפכו לקוביה דוממת המוטלת בשטח, אתם, בכל זאת, חכמים.
אתם יכולים לבחור להקריב את עצמכם במיקום שעוזר לבאים אחריכם לדלג גבוה יותר, או סתם להתקע באמצע הדרך כמכשול.
מה שמעניין כאן הוא עקרון ההקרבה העצמית למען הכלל, כלומר למען יצירת פני השטח עבור הדורות הבאים. זהו משחק קהילתי, ומי שחבר ב"טוויטר", יוכל לקרוא גם את המסר שלו עצמו, לצד מסרים  של כל אלה שהיה להם מה להגיד לפני שהקוביות שלהם התפגרו בשטח.  wethegiants בטוויטר.
ויותר מזה - תוכלו לצפות בהקלטות של כמה ימי משחק שלמים, וכך לעקוב אחרי שרטוט המפה על ידי כל אלה ששיחקו באותו יום. ב    YOUTUBE.
כמשחק, אין כאן הרבה עם מה לשחק, אבל תודו שהקונספט הקהילתי כאן פותח אפשרויות רבות לעתיד. לא שזה חדש לגמרי - הרי כבר אפשר לגדל תרנגולות בצוותא דרך ה"פייסבוק", אבל זה בכל זאת משחק מסוג קצת אחר.
ייתכן והוא ישמש נדבך ראשון לסוג משחקים יותר מפותח ומהנה מזה, בבחינת "גמדים העומדים על כתפי ענקים"... ההיסטוריה תשפוט.
רק אל תקחו את עניין ההקרבה העצמית יותר מדי ברצינות.

לא פשוט להיות קבצן

אתם נבעטים למסך בתור קבצן.
העולם מינימליסטי ומפוקסל.
הוראות ההפעלה נוכחות כל הזמן על המסך- חץ ימין ושמאל לתנועה, חץ למטה לבקשת נדבות, חץ למעלה לקניה, ו Z לאכילה או חידוש אנרגיה. מאד פשוט. יחד עם זאת, אפשר לשחק הרבה פעמים ועדיין לא ברור איך בדיוק מגיעים למשהו במשחק הזה. למה בעצם צריך להגיע ? בתור קבצן אתם צריכים בעיקר לנסות לשרוד. לא כל כך פשוט כשהאנשים אדישים, העולם שורץ שוטרים, ומחיר הלחם רק עולה ועולה.
כדי להתחיל לשדרג מעט את חייכם אתה אמורים להצליח לעשות 200$, אבל לא לגווע ברעב בדרך. המונה היחיד על המסך מראה לכם כמה כסף יש ברשותכם. לרעב אין מונה - אתם רואים איך הקבצן שלכם הולך ונעשה שקוף, ועלול להתפוגג כל רגע.
זה משחק מאד פשוט לתפעול, אבל דורש כושר גילוי וסבלנות כדי לנסות ולתעות בחוקי העולם שלו.
רעיון מאד גדול, באריזה מאד קטנה, שמספק גם חומר למחשבה, וגם בילוי זמן לפרקים קצובים.
לפחות מהנסיון שלי, בדרך כלל לא לוקח הרבה זמן לגווע ברעב, אבל מאידך, הסיפור אף פעם לא חוזר על עצמו. כמו בחיים.

תביאו סנדוויץ'.

The Beggar

המשחק הזה דורש shockwave player של אדובי, ואפשר גם להוריד אותו קודם למחשב, ורק אז לשחק.