מסע בזמן, ובחזרה

בדרך כלל אני לא כותבת פה על משחקים שמיועדים לטלפון הסלולרי.
ראשית - כי רובם עולים כסף, ואין לי שום עניין לפתות אנשים לשלם עבור משהו. למשחקים שעולים כסף, יש בדרך כלל מספיק ממליצים שהבלוג הזה לא מתחרה איתם.
שנית - כי לא לכולם יש טלפון משוכלל, ואם יש, אז אולי לא בדיוק את הדגם או את מערכת ההפעלה הנחוצה. הרבה משחקים מיועדים רק לסוג מסויים של טלפון, וגם כאן אין לי שום עניין לעודד את הקניות בענף הסלולריים.
אבל הפעם אני מרשה לעצמי לחרוג ממנהגי, כי יש כאן משחק שהוא גם חינמי, וגם מתאים לכל מערכות ההפעלה. והכי חשוב - משחק נהדר: The silent Age.
הגיבור הראשי הוא מעין עובד קבלן בסרבל אדום, יגע ומבולבל. שינויים מפתיעים מתחוללים במקום עבודתו, ובמקום לרוקן פחי אשפה, הוא מוצא את עצמו מעורב בהרפתקת דמים מסתורית.
אבל הי, האיש הזה הוא אתם! הוא הגיבור כאן, והוא צריך להצליח לצאת מהסבך. ואת זה הוא יכול לעשות רק אם תגייסו בשמו את כל התושיה והתחכום הדרושים.
המשחק ברובו מבוסס על שיוט במרחבי הזמן, ועל מעבר בין ההווה לעבר, בין שנות האלפיים לשנות השבעים של המאה העשרים. המפתח להתקדמות הוא לעבור בין הזמנים ברגע הנכון, להשתמש בחפצים מזמן אחד בזמן אחר, או לעצב את העתיד על ידי נקיטת פעולות בעבר. מעניין? אכן.
התפאורה, הנופים והדמויות מעוצבים בצורה נקייה, עם הצללות עדינות וצבעים יפים. גם הסאונד משובח, ומומלץ לשחק עם אוזניות. כמעט כל פרט בכל מסך גורר תגובה טקסטואלית מצחיקה ושנונה, כך שאפילו נסיונות סרק לגעת במקומות רק בשביל לנסות אם משהו עובד אינם בזבוז זמן. מישהו כאן חשב על הכל.
אם גם אתם תחשבו על הכל, נראה שלרוב תגיעו לשלב הבא - המשחק מאתגר, אבל בהחלט לא מתסכל.
מה שניתן בחינם הוא הפרק הראשון, שאמנם די ארוך, אבל בהחלט משאיר יותר מידי טעם של עוד כשהוא נגמר.
הפרק השני מחכה למימון. לפעמים צריך לזכור שלבנות משחק זה באמת המון עבודה, וכאן היא בהחלט שווה תמורה.
מי שאין לו את המכשיר הנחוץ להפעלת המשחק יכול לראות לפחות את הטריילר שלו כאן.
ואני חייבת להוסיף עוד שתי תמונות - אותו החדר בשני זמנים שונים. אהבתי מאד את הטפט.

הרפתקת אימה מפוקסלת

כדי לסיים את הפרק הראשון במשחק The Last Door תצטרכו, אכן, להצליח לפתוח את הדלת האחרונה במבוך של חדרים ומסדרונות, ושם לגלות את פשרה של הסצנה הראשונה במשחק, שבה מישהו מתאבד בתליה.
לאור הפתיחה הטראגית, ולמשמע פס הקול המלווה בצריחות עורבים ובמוזיקה דרמטית, אין ספק שמדובר בהרפתקת אימה די מצמררת. העלילה ממוקמת בסקוטלנד של סוף המאה ה19, והיוצרים מעידים על עצמם שהם מושפעים מסיפוריו של א.א. פו.  ( עורבים כבר אמרנו? )
הטכניקה מוכרת מאד - קליקים על המסך פותחים חלונות טקסט, שמסבירים לכם מה אתם רואים, ומה יש לעשות, ומאפשרים לכם לקחת חפצים שבהם תשתמשו כדי להתקדם.
ייחודו של המשחק הוא בסגנונו הגרפי המאד מפוקסל. עד כדי כך שיש צורך להתבונן בכל מסך כפי שמתבוננים בציור אימפרסיוניסטי - מקרוב זה נראה כמו כתמי צבע מפשטים, ורק מרחוק אפשר להבחין במשמעויותיהם. ללא תיבות הטקסט, לא תמיד ברור מה משמעות הכתמים על המסך, אבל זה חלק מן ההרפתקה, ומוסיף מאד לתחושת המסתורין וחוסר הבהירות. רוב המסכים המפוקסלים האלה מתאפיינים בצבעוניות עשירה וייחודית, כך שזה די מהנה לשוטט בינהם.
הפרק הראשון מומן באמצעות הציבור הרחב ומוגש בחינם, אבל כדי להמשיך בפרק השני תצטרכו לתרום משהו לפיתוח המשחק.
הפרק השלישי כבר בפיתוח, ובעמוד ה Kikstarter תוכלו למצוא את כל הפרטים על הצוות, גישה לפורום, ועוד פרסים שווים לתורמים.

אטיקוס והנער האלקטרוני

יש ז'אנר שלם של משחקים, שיש לי נטיה לפסוח עליו. באנגלית הוא מכונה "interactive fiction" - משחקים שעיקרם טקסט, ומטרתם לספר סיפור.
הסיפור מאפשר לנו להיות שותפים בכתיבתו. בדרך כלל אפשר לבחור בין משפטים שונים, או דמויות שונות, אבל לפעמים צריך ממש להקליד מילים ומשפטים, להמציא את הסיפור, או לקלוע למילה הנכונה.
ספרות אינטראקטיבית כזו בדרך כלל מייגעת אותי מאד, בעיקר אם אין שום היבט ויזואלי במשחק. הטכניקה הזו מצטרפת לעיתים בהצלחה למשחקי מסע והרפתקאות, אבל כשמדובר בעיקר בטקסט עוד לא נתקלתי במשחק שממש עשה לי את זה.
אולי זה רק בגלל שעדיין לא עסקו בזה אנשים שהכתיבה אומנותם, והז'אנר התפתח בתור משחק בלבד, אבל לא בתור צורה של ספרות.
והנה, נתקלתי בסיפור אינטראקטיבי משעשע, ציני, מתוחכם, שאפילו מלווה בסדרת תמונות, מתוחכמות לא פחות.
המשחק Atticus and Boy Electronic מבוסס על סיפורו של אוסקר וויילד "הזמיר והשושנה".
בסיפור המקורי מדובר בסטודנט עני, שאהובתו דרשה ממנו שושנה אדומה כדי שתיאות לצאת איתו לנשף המחולות. בכל הגן לא מוצא הבחור אף שושנה אדומה, אבל הזמיר (ציפור ממין נקבה במקור) נחלצת לעזרתו. היא, ששרה כל הזמן שירי אהבה מתוקים, נפעמת למראה "הדבר האמיתי" - בחור מאוהב בשר ודם, נואש ומיוסר. היא מחליטה לעשות הכל כדי שיוכל להגשים את אהבתו.
אך אבוי - כדי להשיג שושנה אדומה, על הציפור לשיר כל הלילה, תוך שהיא מקיזה את דם ליבה על הפרח הצומח לאיטו. הציפור מקריבה את חייה למען האהבה, והסטודנט קם בבוקר וחושב שהנה יש לו מזל- בן לילה צמחה בגנו שושנה, בדיוק כמו שהוא היה צריך! הוא חוזר לנערה עם שושנה אדומה.
אם עד עכשיו הכל הסתדר לפי הספר, הוא מצפה שהנערה תסכים לצאת איתו כפי שהבטיחה, אבל היא מודיעה לו שהיא כבר מצאה מאהב יותר עשיר ממנו, שהביא לה תכשיטים ולא פרחים, ומיהו בכלל.
הסטודנט משליך בזעם את השושנה, כועס ומאשים, אבל הנערה החומרנית אפילו לא לוקחת את זה ללב. הוא מתרחק ואומר לעצמו "האהבה היא דבר טיפשי. היא לא מועילה כמו הלוגיקה, אינה מוכיחה דבר, ותמיד מתארת דברים שלא יקרו, וגורמת לנו להאמין בדברים שאינם אמת." אם צריך לחפש את מה שמועיל בחיים  (והרי זה מה שאמרה הנערה, לא? ) עדיף שאחזור לספר שלי ואלמד מטאפיזיקה (שזה כנראה יותר מועיל...). הסטודנט המאוכזב פורש בחזרה ללימודיו. הכל בא על מקומו בשלום. כל אחד מקבל את מה שמגיע לו. שיח שמצמיח פרחים צהובים לא יכול להצמיח אדומים.
הארכתי בתיאור הסיפור של אוסקר וויילד, משום שהמשחק מצטט מן הסיפור חלקים שלמים, אבל בעיקר - מי שיצר את המשחק, קרא בקפידה את הסיפור. הוא חשב עליו, וגם הבין את כל פיתולי העלילה הדקים שהוא פורש, את השאלות שהוא מעלה ואת הציניות העמוקה שבה הוא כתוב. את דמות הזמיר מחליף נער-רובוט. הנער יוצא למסע, כמו בכל משחק הרפתקאות ממוצע, ומשימתו היא להשיג את השושנה שביקש ממנו הסטודנט שפגש בדרך. בסיפור שלנו הנער-רובוט, כלומר הזמיר, הוא הגיבור המרכזי, ולא הסטודנט ( שמצוייר כמו צפרדע מטופש ). הזמיר אצל אוסקר וויילד משול בעיני הסטודנט לאמן - ביצוע מושלם של כשרון טבעי, שאינו אלא אחיזת עיניים מסוגננת וריקה מתוכן. הציפור היא מעין מכונת שעשועים משוכללת, שאינה מרגישה דבר. כביכול, כזה הוא גם הנער הרובוט במשחק - מכונה. אבל כאן זו מכונה עם מודעות עצמית ועם שאיפה ליהפך לאנושי.

ובניגוד לזמיר, הנער מצוייד בכלב - כלב אמיתי, לא אלקטרוני. בזכות הכלב מצליח הנער להערים על הגורל ולא שופך לשוא את כל שמן המכונות שלו על מזבח האהבה המפוקפק. לא אגלה הרבה יותר מהעלילה שמתפתחת במשחק, אבל הכרות עם הסיפור המקורי בהחלט עוזרת להבין איזה עבודה טובה עשה היוצר. גם המשחק, כמו הסיפור, מעורר מחשבה ומעלה חיוך.
המשחק לא בנוי מכמה עלילות, אלא מאפשר כמה דרכים להגיע לאותה עלילה. לחיצה על קישורים בתוך הטקסט, מובילה אותנו מחלק אחד לשני. היות ובכל פסקה יש לרוב יותר מקישור אחד, יש צורך בחזרות תכופות לאותו מקום (בכל פעם כדי לנסות קישור אחר), אבל המעברים בין הטקסטים הם מהירים ופשוטים והטקסטים קצרים יחסית, כך שטכניקת המשחק לא מייגעת.
לפעמים, גם אם נדמה לכם שחזרתם לאותו מקום, תמצאו שהטקסט או הקישור השתנו, בהתאם למה שבחרתם בפסקה אחרת.
הציורים שמלווים את הטקסט עוזרים בהתמצאות ומצליחים לצייר דמויות עם אופי ואישיות, למרות סגנונם המפשט והמינימליסטי. מסתבר שגם זו התמחות של היוצר, שכינויו bloomengine.
בבלוג היפה שלו הוא מפרסם יצירות נוספות, שעשויות שלל בלוקים צבעוניים. בהזדמנות זו הוא גם מגייס תרומות להמשך פיתוח של משחקים ושל פרוייקטים נוספים. למי שתורם מעל 7$ מבטיח bloomengine ציור דיוקן אישי בסגנון "בלוקי", וכניסה להיכל התהילה.

(ובתמונה, למשל - הארכידוכס פרנץ פרדיננד. זו יכולה להיות התמונה שלכם )

לאן נעלם פיל באמצע הלילה?

הדובון והפילון חיים להם בצוותא באותו החדר, והם חברים טובים. כך עולה מן ההקדמה למשחק Searching for the Elephant. יום אחד, באישון לילה, מתעורר הדובון ומוצא -אבוי - את מיטתו של הפיל ריקה. רק נעלי הבית ( בצורת שני פילונים) נותרו לצד המיטה, ואין זכר לפיל.

הדובון יוצא למסע חיפושים מלא חידות, שבסופו (אל דאגה) הוא ימצא לא רק את הפיל אלא גם חברים נוספים, ואת כולם יציל מצפורני כוחות הרשע שמאיימים להפוך אותם למכונות, או משהו כזה. 

בעיקרו זה משחק של point and click, שבו אתם נדרשים לגלות חפצים ולעשות בהם שימוש. תצטרכו לגלות סדר מסויים של פעולות, לנסות אפשרויות שונות, ולפעמים גם לשחק "מיני-משחקים" שרובם די נדוש וצפוי.

המשחק הוא לינארי, ואתם צריכים לפתור בכל שלב בעיה אחת, או להשתמש בחפץ אחד, ועד שלא תעשו זאת בדרך הנכונה - לא תוכלו להתקדם. ( אם אתם נתקעים, תוכלו להפסיק, ולהמשיך מאותה נקודה, ובכל מקרה, ניתן למצוא פתרון כאן).

קסמו של המשחק הוא לא דוקא באתגר ה"משחקי" שבו, אלא בעיצוב החינני שלו ובאוירה החמה והאנושית. 

בלי מילים והסברים, רק באמצעות רישומים בשחור -לבן, מתחשק להמשיך ולגלות את המשך סיפור ההרפתקה של הדובון ולעזור לו להגיע אל סופו. יש משהו מאד "חמוד" בחלק מהדמויות, אבל גם משהו אפל, מפתיע ומקורי בדמויות אחרות ובסביבות השונות שבמשחק. עם כל ה"חמידות" ופס הקול הסנטימנטלי, העיצוב לא לוקה בילדותיות יתר, ומצליח לשמר איזו חווייה אמנותית, בלי קשר לרמת המשחק.

ניסיתי להתחקות אחרי האמן שעומד מאחורי העיצוב ומצאתי אוסף קטן אך משובח של סירטוני אנימציה די ישנים. אין שום אינפורמציה אחרת, אך די ברור שזה הוא - marvelmate.

על יוצר הפסקול לא גיליתי דבר, אבל בעקבות הערה שקראתי בביקורת על המשחק, נתקלתי במלחין המעניין Yann Tiersen, ובקטעי האקורדיון שמנגן Jo Brunenberg - הקטע היפה הזה למשל,שמאד מזכיר את הפסקול המלווה את המשחק.

אחי, איפה אתה?

Brother הוא משחק חורפי במיוחד, בו הרוח מייללת והנוף קפוא.
אתם משחקים בתור אישון קטן עטוף מעיל וכובע פרווה, שהרוח החזקה פיזרה את אחיו הצבעוניים לכל עבר, והוא מנסה לאסוף אותם בחזרה אל מערתם הבטוחה.
זהו מסע גילוי אתגרי, שבמהלכו תדרשו לפתור פאזלים שונים ולאסוף חפצים שיעזרו לכם לקבץ את אחיכם האבודים.
מסתבר שהנוף הקפוא מסתיר גם מערות חשוכות, מצבורי לבה רותחת ומכונות מסתוריות. בכולן יש להתעכב ולהצליח לפתור את החידות, בדרך של ניסוי ותעיה. כל תחנה כזו עשויה לעכב אתכם זמן רב, אך המשחק מציע לכם רמזים, ואפשר להיעזר גם בסרטון שפשוט מגלה לכם את כל הסודות... ( ואם אתם חובבי אתגרים לא מומלץ להציץ בו ).
בכל תחנה אפשר להדליק מדורה, וזו משמשת אתכם כבסיס שיגור למסך הראשי, ממנו אתם יכולים לחזור לאתרים השונים כאוות נפשכם. זו תכונה חשובה של המשחק, כי כך אתם יכולים לדלג מתחנה לתחנה במקום לבוסס בשלג שעות ארוכות.
הפסקול נעים והעיצוב נקי ומינימליסטי, ומזכיר במקצת את המשחקים של vectorpark . המעצב הוא Luke Thompson, מעצב גרפי ומעצב אתרים, שבאתר הבית שלו אפשר לראות את עבודתו, ומשחקים אחרים שעיצב.
החסרון של המשחק הוא שחלק מהפאזלים דורשים באמת הרבה זמן של ניסוי ותעיה, אבל, כאמור, אפשר להעזר בסרטון, או בפתרון המצורף לפוסט ב Jay Is Games.
מה לא עושים למען אחים, בעיקר אם הם כל כך מאושרים כשאתה מוצא אותם.




Follow my blog with Bloglovin

יוקי בשלג

Yuki in Winterland  הוא מסע הרפתקאות של הילדה יוקי בערבות השלג, בדרך אל בית סבתה.
הסיפור של יוקי דומה מאד לסיפור של כיפה אדומה. גם היא צריכה להביא עוגיות טעימות לבית סבתה המרוחק, וזאב רע גוזל ממנה את צרור העוגיות.
יוקי צריכה לעבור הרפתקאות במרדף אחר הזאב והעוגיות, לפתור בעיות, ולהצליח במשימות, עד לסוף הטוב.
בניגוד לסיפור כיפה אדומה, לא תתקלו כאן בזוועות כגון בליעת סבתות והריגת זאבים. כאן הסיפור הוא מתוק ושובב, והעיצוב המקסים שלו הוא הגורם העיקרי לכך.
מאידך, יוקי גם היא לא דוגמה ומופת לילדה שעושה הכל לפי הספר. פה ושם היא משתמשת בעורמה ובתעלולים כאשר הדבר משרת את צרכיה.
זה לא בדיוק משחק חינוכי שמלמד כיצד להתנהג יפה ולהתחשב באחרים, אבל כל התעלולים בהחלט מעלים חיוך, ואפשר להחשיב אותם כהומור.
אפילו הסוף מפתיע, ולא נותן לנו להתפס לאשליית ה" עושר ואושר עד עצם היום הזה" שבה מסתיימות אגדות.
קל מאד לזהות היכן יש להקליק, ולאן ללכת, ואחרי כל קליק במקום הנכון, הדברים קורים מעצמם.
מפעם לפעם יש לשחק מיני-משחק, שאמור להיות אתגר קצת יותר קשה, אבל גם עליו יכול להתגבר לבסוף כל ילד ששולט בעכבר.
המשחק, אם כך, פשוט מאד ומתאים גם לילדים צעירים, אבל כל מי שרוצה להנות מעיצוב יפה של סביבה ושל דמויות לא יבזבז את זמנו אם יקדיש לו כמה דקות.

צוללים קדימה

במשחק Scuba אתם נקלעים בחללית מקולקלת לכוכב לכת קובייתי.
כדי לצאת ממנו, אתם צריכים לבנות מחדש את המנוע של החללית, משימה שתעסיק אתכם כמה שעות טובות, או ימים.
הנוף מורכב קוביות קוביות, שאותן אתם יכולים להסיר באמצעות אקדח לייזר, או לבנות, באמצעות ערימות חול שאתם צוברים. כך אפשר ליצור שבילים ומדרגות שיעזרו לכם לנוע בחפשיות ממקום למקום.
בעזרת הלייזר אפשר גם "לשאוב" למחסן שלכם חומרים שונים שיעזרו לכם בבנייה. חלק מהחומרים מצויים על פני הקרקע, חלק בתוך האדמה, אבל החומרים השווים באמת מצויים מתחת למים. לשם כך אתם צריכים לצלול לעומק.
ככל שמתקדמים במשחק ובונים בהדרגה אמצעי עזר, כך אתם משדרגים את היכולת לצלול לעומק רב יותר ולזמן ארוך יותר.
בכל רגע אתם יכולים ללחוץ על R ולקבל סדרה של טבלאות שבעזרתן תדעו את המתכון המדוייק להרכבת כל דבר שנחוץ לכם.
מישהו כבר הכין טבלאות עזר, שמארגנות את הבנייה בסדר הגיוני ושימושי יותר - אחת של חומרים, ואחת של ציוד. אפשר להעלות את שני הדפים האלה ולעבוד איתם, זה קצת יותר קל.
חלק מהחומרים הנחוצים לכם נמצאים בשטח, וחלק אחר תוכלו להשיג רק אם תצרו מהחומרים הקיימים תרכובות חדשות.
כמובן שמדובר בשרשרת ארוכה של תרכובות, ותאלצו להתחיל מרכיבים פשוטים כדי לבנות רכיבים אחרים, שיבנו בתורם ציוד מועיל וכן הלאה וכן הלאה.
בדרך כלל עומדת בפניכם הבחירה - האם לצאת לשוטט בחוץ ולאסוף חומרים, או להשאר במעבדה ולהרכיב אותם מחומרים אחרים. המשחק מדלג כך בין שני אפני פעולה - האחד קצת יותר אקטיבי והרפתקני, והשני יותר דומה לפתרון פאזל ודורש חשיבה ופעולה בסדר הגיוני מסויים.
בשלב הראשון אפשר לבנות רק בעמדת חללית האם, אבל במהלך המשחק אפשר לקבל ציוד שיאפשר לכם בנייה גם במעמקי הים.
העיצוב הוא חינני, התנועה של הגיבור גם בים וגם ביבשה היא קלה ומדוייקת, ויש תשומת לב רבה לתאורה. בעיקר אהבתי את המעברים המאד ריאליסטיים בין האויר למים, ואת השפריצים והגלים ביציאה ובכניסה.
מועיל מאד ללמוד את הקיצורים שמביאים אתכם למסכים או לכלים שונים, וכדאי, בראש ובראשונה, לשים דגש על שכלול הציוד שלכם. היכולת לצלול יותר זמן ויותר לעומק ממלאת את המחסן ביתר קלות.
המשחק לא נשמר אוטומטית - יש לשמור אותו באמצעות לחצן Save Game בתפריט היציאה.
אם החלטתם להתחיל מהתחלה, תקבלו עולם שונה במקצת גם במבנהו וגם בהרכבו, וזו כבר סיבה טובה לחזור אליו.

עוד משחקים של יוצר המשחק ( בחור קנדי שמכנה את עצמו Louissi ) תוכלו למצוא כאן.

משחק ילדים (: !

המשחק הזה פשוט כל כך חמוד, שאי אפשר שלא לכתוב עליו משהו.
זוהי הרפתקה קצרה, של ילדה שצריכה לאסוף במסעה חמישה יצורים קסומים, אותם היא שומרת בצנצנות.
היצורים הם הכלאה בין חד-קרן וסוס פוני (Ponycorns ).
מה שמיוחד כאן הוא שאת את רוב המשחק יצרה בעצם ילדה בת חמש.
ריאן, אביה של הילדה קאסי, הוא יוצר משחקים ומתכנת, ויש לו בלוג תחת הכותרת Untold Entertaiment inc. שם תוכלו למצוא עוד משחקים שלו, וגם רשימות מקצועיות בנושאים שונים.
בבלוג תוכלו למצוא גם את הסיפור המלא - כיצד קרה שילדה בת חמש הגיעה לתחרות בניית משחקים שנתית בטורונטו Toronto Game Jam . התחרות היא מרתון מטורף של בניית משחקים ובדרך כלל משתתפים בה רק גיימרים בוגרים שאמורים לייצר משחק חדש תוך שלושה ימים.
כמו שמספר כאן האב , קאסי בתו היא זו שעיצבה את הדמויות, ציירה, כתבה, הקליטה את הדמות הראשית וגם המציאה את רוב המשימות והפאזלים. כל המשפחה הקליטה יחד צלילי רקע, והאבא - רק תיכנת... התוצאה כל כך חמודה ומרגשת, ולא פלא שהמשחק זכה לדירוג גבוה בכל הזדמנות.
לאור החשש שילדה בת חמש מתרוצצת וצורחת באולם התחרות תהווה מפגע סביבתי בלתי הולם, הכין אבא ריאן את בתו קאסי חודשים מראש. " את צריכה להתנהג יפה" אומר האב לבתו " כדי שכולם יראו שגם ילדות קטנות יכולות לבנות משחקים. אולי בשנה הבאה יבואו עוד ילדות להשתתף בתחרות ואז כולם כבר יידעו שזה אפשרי"
עכשיו אנחנו יודעים שזה אפשרי ומחכים לעוד.

במרחבי האינסוף

Looming זה בעצם שם של מקום בחלל, אי שם במרחבים השחורים של שמי הלילה.
יש בו מבנים ארכיטקטוניים בלתי מזוהים, חפצים מסתוריים פזורים פה ושם, ובתוך כל אלה אתם, כלומר בן דמותכם הזערורי ( אך האנושי ), מתקדמים לאיטכם, בלב הישימון.
בעצם, לא כל כך לאיטכם, אבל בגלל המרחב העצום לוקח זמן עד שמגיעים ליעד כלשהו. ההרגשה היא כמו לשחות במרץ בים ולהתבונן בקו החוף נוסע לאט לאט, כאילו אתם בקושי זזים.
אז זה לוקח זמן להכיר את פני השטח, אבל במהלך המשחק תוכלו לגלות שהאזור כולו בעצם מוקף בגדר, כך שאימת האינסוף מתחלפת בנסיון להבין איפה מזרח ואיפה מערב, מה לחפש ומה לעשות.
אתם מוצאים מסרים ומכתבים, שמצטרפים לכלל סיפור מיסתורי ( על אהובה אבודה ועל ממלכה עתיקה... זאת אומרת, נדמה לי. ) אבל אפשר לשוטט במשחק גם בלי ממש להתעמק בסיפור. מאידך, יש חשיבות לפרטים מסויימים, כי חלקם משמש בהחלט כהוראות הפעלה  להמשך המשחק. ההפעלה פשוטה ביותר - מקשי החיצים משמשים לתנועה, מקש C מראה לכם מה הספקתם לאסוף בדרך, ומקש X משמש לאינטראקציה עם הדברים שאתם מוצאים.
פה ושם מפוזרים פורטלים, שמשגרים אתכם לנקודת ההתחלה, אבל אל דאגה, מה שצברתם, כולל הידע, יעמוד לרשותכם גם בהמשך.
הסאונד של המשחק פשוט נהדר- מלא אוירה, מסתורי ונעים לאוזן. זה הופך את השוטטות הארוכה והלא תמיד מפוענחת לחוויה הרבה יותר מהנה. ברור לי שיש אנשים שלא ימצאו עניין להתמיד בשיטוט המוזר, אבל המשחק יישמר אם תפרשו ממנו, כך שתוכלו לחזור גם לכמה דקות מרגיעות.
מי שבכל זאת חייב להבין מה קורה ולאן עליו לשאוף, מוזמן לקרוא את הדרך לפתרון ( באנגלית ).

וזהו הבלוג של Gregory Weir יוצר המשחק, ממנו אפשר להגיע לעוד משחקים שלו.

משחק חדש לPastel Games !

Sneak thief הוא גרסה יותר הרפתקנית של סדרת "The Great House escape", והוא יצא לאור כבר בראשית ספטמבר (אני קצת באיחור, לא כתבתי פה כבר הרבה זמן... )
אתם משחקים בו כגנב חמקן, שתפקידו הוא ...לחמוק. רק בסוף כמובן. אם תפענחו את כל הרמזים, ותמצאו את כל הכלים הדרושים לבניית מתקן שיגור.
כרגיל המשחק לא ארוך מדי, לא קשה מדי, ומעוצב נפלא. הפעם העולם כולו צבוע בכחול, למעט כמה פריטים אדומים וכתומים, וזה חינני ביותר.
תצטרכו להחזיר כל כלי למקומו אחרי השימוש כדי להמשיך בהרפתקה, ולפעמים לחפש באיזה איזור של המסך צריך להקליק כדי לעבור למסך אחר ( בדרך כלל בחלק העליון של המסך, אם אין אפשרות לימין או לשמאל), כי אין חיצים או רמזים אחרים שמסמנים את הדרך. אבל רובו מאד אינטואיטיבי והגיוני.
לפי שמו המלא של המשחק הוא רק ראשון בסדרה, ומי יודע לאן יחמוק הגנב בפעם הבאה.
לי אישית יש בעיה עם המוזיקה שלו, שהיא קצת מעצבנת, אבל אפשר גם להפטר ממנה, מבלי לפגוע בהנאה.
פתרון אפשר למצוא כאן, אבל לא באמת צריך אותו, הוא קצת ארוך ומייגע (ובאנגלית , כמובן ), וכבר יותר קל לחשוב עליו לבד, מאשר לקרוא אותו.

קל, ממש קל

למי שאין כח למשחקים מסובכים בימי הקיץ האלה - Easy Joe הוא באמת משחק easy, קל, ממש קל.
הוא קצר ופשוט, דורש קצת מחשבה, אבל  כל אחד יכול להגיע לפתרון תוך כמה שניות ולעבור הלאה. באמת שלא תצטרכו להקדיש לו יותר מכמה דקות. מי שלא העיז אף פעם לשחק ממש, יכול לראות בו דגם מוקטן ומתומצת של הז'אנר שנקרא "משחקי הרפתקאות", שבו אתם נדרשים לפעול על אובייקטים ולפתור בעיות כדי להעביר גיבור מסביבה לסביבה. לא תדרשו כאן למיומנות הפעלה מהירה של מקשי החיצים או לשליטה זהירה בתנועת העכבר. צריך רק להקליק במקום הנכון, בסדר הנכון, וזהו.
זו ההזדמנות שלכם לשחק במשהו !
מה בכל זאת שבה את ליבי במשחק הלא כל כך מתוחכם הזה ? העיצוב.
המשחק מעוצב בשני צבעים זוהרים בלבד - ירוק וסגול. הגיבור שלו הוא מעין ארנב, כלומר מין חצי אליפסה עם אזניים, והכל מעוצב באופן מינימליסטי ביותר, אבל בכל זאת מלא חיים. אז נכון שלא מדובר במשחק לגיימרים ותיקים, אבל לילדים צעירים, למשל, הוא יכול להיות אתגר בעל ערך אסטתי מוסף, שלא דומה לשום משחק אחר.
וכמובן, מי שעניינו בעיצוב יכול לראות כמה מעט צריך, כשיש החלטה עיצובית מגובשת.

עיר בלהות בהקיץ

חדש ! מבית היוצר של Pastel Games - עוד פרק בסדרה המופלאה Daymare Town , והפעם פרק מספר 3 !
פרטי פרטים ארכיטקטוניים, חפצים מוזרים ודמויות אפלוליות, בעיר שכולה בלהה, רשומה בקו שחור ודק.
אתם מתעוררים בחדר בבית חולים, וכאן מתחיל מסע הימלטות ארוך, שבמהלכו אתם צריכים קודם כל לשים לב לפרטים.
כן, גם לפרטים קטנים ביותר, כאלה שמסתתרים בין קוי הרישום הדקים, וקודם כל לכאלה שנראים כמו מטבעות. אחרי שתמצאו מטבע אחד, תדעו כבר לזהות אותם.
כמו בחיים, חופש הפעולה שלכם ייקבע על ידי כמות המטבעות שיש בכיסכם.
תוכלו להצטייד בחפצים שונים ומשונים, שחלקם נחוצים מאד להשלמת משימות, וחלקם מיותרים וניתנים למכירה בדוכנים השונים שתפגשו בדרך. איך תדעו מה למכור ומה לשמור ? זהו, שלא תדעו, אבל לפחות נסו לזכור למי מכרתם משהו שנראה לכם נחוץ בהמשך. לקנות אותו יעלה לכם יותר כסף כמובן.
שלא כמו בהרבה משחקים אחרים, המקום במחסן החפצים שלכם הוא מוגבל, כך שנחוץ שיקול דעת מתמיד בנוגע לשאלה מה לשמור ומה למכור.
הסמן שלכם נראה בדרך כלל כמו חץ לבן. כדי לשמוע מה אנשים אומרים, או כדי לקרוא שלטים - הסמן הופך ל"יד", והטקסט מופיע בחלק העליון של המסך. מועיל לקרוא, ולנסות לפענח רמזים מתוך הטקסט.
הסמן הופך לחץ שחור כשהוא מורה על כיוון אפשרי להתקדם בו. צריך לבדוק בכל סביבה לאן אפשר ללכת, היות ולפעמים יש יותר מכיוון אחד אפשרי.
חלק מההרפתקה מתרחש אפילו בתוך תמונה שתלויה על קיר, או בתוך ציור בספר, כך שאסור להתעלם משום אפשרות תנועה שהחץ השחור מציע לכם.
מלבד איסוף מטבעות ובריחה מהעיר, יש גם משימות נילוות, שביצוען יוסיף לכם ניקוד ויפתח לכם דרכים חדשות.
כך למשל, אתם צריכים למצוא במהלך המשחק 10 גמדים שמסתתרים בפינות חבויות  (ממש כמו במשחק  10Gnomes).
או, למשל, לאסוף חרקים מתים ולהאכיל בהם כל עכביש שתפגשו בדרך ( שימו לב לקורים ).
אתם עשויים להצליח לצאת מעיר הבלהות גם מבלי שהגעתם לכל ההישגים, אבל אז ייתכן שתרצו לחזור לסיבוב נוסף...
זה משחק ארוך ולא פשוט, אבל רגע לפני שאתם מתייאשים - תמיד יש סיכוי סביר שבדיוק אז תמצאו פתאום פינה חדשה, מלאת מציאות, כך שהמשחק תמיד זורם בדרך זו או אחרת.
נראה שכדאי לשחק בו במקביל עם עוד שותפים ולהחליף דעות במהלך המשחק, כי לפעמים זה באמת עניין של מזל, אם גיליתם גילוי זה או אחר. בכל מקרה, קצת רמזים בדרך לא פוגמים בהרפתקאות שעוד נכונו לכם, אז שווה לחלוק אותם עם אחרים.
למי שרוצה להציץ בפתרונות מוכנים מראש - ה walk-through של המשחק כבר יצא לאור. מאותו דף אפשר להגיע גם לפרקים הקודמים של הסדרה.
המשחק נשמר אוטומטית בכל פעם שתצאו ממנו, ואתם יכולים לחזור למקום שעזבתם באמצעות Load Game  במסך הפתיחה.
המשימות במהלך המשחק דורשות מכם להצליח להיות אכזריים והרסניים, אבל גם רחמנים ועוזרים לזולת.
הסתירה הפנימית הזו מופיעה גם ביחס המחוכם בין דו מימד לתלת מימד - בין ציור שטוח לבין חלל תלת מימדי.
זו ההרגשה לגבי האוירה כולה - לא ברור מה גובר על מה - המוזרות והנסיון לגרור אותנו לחווייה מעיקה ולמפגש עם יצורים מפחידים, או ההומור העדין, הקריצה המשועשעת והגמדים שמנופפים לנו לשלום בכל פעם שאנחנו מגלים את מקום המסתור שלהם. בסופו של דבר, למרות ה"בלהה", המשחק הוא משעשע לחלוטין, ולא באמת "מפחיד".

וכשתמצאו פטיש - חשוב מאד לשמור עליו, ולנסות להכות איתו בכל דבר - מסתבר שזה מועיל.

מסע יפני קצר

בקו ילדותי ובצבעים רכים, אתם מוזמנים למסע, כדי להציל ילד שנפל לאי בודד.
הוא פוגש יצורים משונים, וגם חברה חמודה, ושניהם מתגברים על מכשולים ונמלטים בספינה של אוצרות.
לא נגלה את הסוף, אבל נגלה כמה רמזים, כי הכותרות שמופיעות מדי פעם הן ביפנית, וזה עשוי לתת לכם הרגשה שפיספסתם משהו. אז לא, זה לא מפריע. אבל בכל זאת - כדי לפתור את הבעיות שצצות בדרך אתם צריכים להקליק ולגרור את כל מה שאתם יכולים.
אם מופיעות כותרות באדום, סימן שעדיין לא עשיתם את הצעד הנכון, ואם בכחול - אתם בדרך הנכונה. זהו, לא צריך להבין יפנית.
קצר, קליל, ומתאים גם לילדים צעירים.
סגנון האיור מצא חן בעיני במיוחד.
Survivoo

אם מקליקים על המילה back שמתחת למשחק ( רק אחרי שתסיימו אותו ) - תגיעו לעוד משחקים פשוטים וקטנים של אותו יוצר - Igawo. למעשה, רובם הם יותר "צעצועי רשת" מאשר משחקים, אבל כולם באותו סגנון חביב, ורעיונות מעלי חיוך.

האנאמושי

על האנאמושי (Hanamushi ) רציתי לספר כבר מזמן. זהו אתר של יוצר יפני בשם (Enu ( Akira Noyama , שמתמחה בבריאת סביבות מוזרות, עמוסות, סוראליסטיות וקצת מעיקות, למרות קסמן הרב.
בדומה לסרטי האנימציה של מיאזקי היפני, גם כאן יש שילוב של תום ילדותי עם משהו אפלולי ומורבידי.
לא בטוח שזה מיועד ממש לילדים. אולי כמו אגדות האחים גרים.
כשהכרתי את האנאמושי, האתר שלו היה עמוס באפשרויות, ורוב הממשק היה ביפנית, כך שאפשר היה לצאת מדף הבית ולהסתבך במקומות רחוקים, בלי לדעת איך לחזור.
לפני שהספקתי להתחיל לעשות סדר בדברים, הוציא Enu משחק חדש, שהממשק שלו נוח ובהיר - Flower Insects( "חרקי פרחים" ? ).
כאן, בתחתית החלון הקטן של המשחק, יש קישורים לכל המקומות הרלבנטיים, שיעזרו לכם גם להתמצא במשחק, וגם להכיר את עולם האנאמושי כולו. חשוב להתחיל באייקון בפינה הימנית התחתונה, שמעביר אותנו לממשק באנגלית ( אייקון של שני דגלים - הדגל האמריקאי צריך להיות העליון והיפני מתחתיו ).
בעודנו עוברים מסביבה לסביבה עם הבובה גיבורת הסיפור, עלינו למצוא בשטח בגדים ואביזרים עבורה, שלכולם יהיה שימוש במהלך המשחק. בתוך המשחק מוטמעות גם סביבות, שדרכן אפשר להגיע לכל יצירות האנאמושי - איורים וסרטוני אנימציה ופלאש. זהו גם משחק, וגם אתר.
אם התעייפתם מהמשחק, אתם יכולים גם לצאת החוצה ולבלות בצפייה. אפשר גם לשמור את המשחק ולחזור אליו ביום אחר. זה חשוב למדי, כי מדובר במשחק די ארוך ורב משימות.
בכל שלב, קודם כל, יש לגלות מה בדיוק צריך לעשות. אני, באופן אישי אוהבת את הסוג הזה של המשחקים, שהם לא רק ביצוע של משימות ידועות מראש. מאידך, ניסוי ותעייה זה תהליך שלוקח הרבה זמן, וכאן, אחרי שהבנו מה צריך לעשות, צריך גם להפגין מיומנות ביצוע שדורשת אימון והשתדלות.
אבל, כמו שאפשר להבין מהעיצוב, כבר בהתחלה, ( ומסיפור המסגרת, כך מתברר בסוף ) - החיים לא תמיד קלים... לפחות הם עשויים להיות יפים.

מתנה לחג המולד

המשחקים הכי הכי הכי הכי יפים ברשת, הם אלה של Amanita Design.
בשביל לגלות משחקים כאלה מדי פעם, שווה לשוטט ולחפש משחקים.
שווה לספוג את הכשלונות הצורבים במשחקי זריזות ומיומנות שלא נועדו לעכברים קשישים.
שווה לבזבז את הזמן בהתמכרויות חולפות לפאזלים מטופשים.
שווה לפענח רשימות ארוכות של פתרונות וקודים כדי להצליח להחלץ מאיזה חדר שיש בו כרגיל ספה, עציץ וטלביזיה (וכן, צריך להרים את הכרית מהספה, כי מתחתיה נמצא תמיד משהו שיעזור לנו).
שווה בגדול. כי  Samorost 2 ,Samorost 1  ו Machinarium, הם היורשים המופלאים של  The Neverhood.
המשחקים האלה באמת מכניסים אותנו לעולם קסום - והיוצרים שלהם עשו בשבילנו הכל - עיצוב מקסים לפרטי פרטים, תנועה זורמת  בחלל תלת מימדי, חידות חכמות, דמויות שובות לב, סיפור יפה, ואפילו מוזיקה נהדרת. הכל מעניין, מלא דקויות, ואנחנו לא רוצים שזה ייגמר. Machinarium, שהוא החדש מבין השלושה, מגיע לשיאים חדשים, אבל בהחלט מומלץ להתחיל מ Samorost הראשון, ולהכנס לזה לאט, בלי לפספס כלום.
אלו הם באמת משחקים "לכל המשפחה". קשה לי לחשוב על מישהו שלא יכול להנות מהמשחק ברמה כלשהי, גם אם הוא לא מיומן או מנוסה במשחקי מחשב. החידות והפאזלים מורכבים מספיק כדי שכמה אנשים יחשבו עליהם ביחד ויציעו הצעות. המסכים כל כך יפים שאפשר להנות מאד גם מהתבוננות פאסיבית במסך. בקיצור, לא חייבים לאחוז- בעכבר- מבלי -להרפות כדי להנות מהמשחקים האלה. הם באמת נותנים הזדמנות להנות גם ביחד ולא רק לבד, ולקרב למסך גם כאלה שמתרחקים ממנו בדרך כלל.

ועד ה 25 בדצמבר 2009 אפשר לקנות את הגרסאות המלאות של Samorost 2 ושל Machinarium, יחד עם הפסקול המלא שלהם, ב10$ בלבד ( במקום 25 ), שזה בערך 36 ש"ח. שווה.