סיפור פשוט

בסיפור הזה יש הכל - הרפתקאות, אסטרטגיה, סיפור, חידות . קוראים לו Candy Box.
בהתחלה נדמה שיש כאן סיפור אינטראקטיבי, שבו קריאת טקסט והקלדתו מקדמת את מהלך העניינים. כלומר, משחק שאין לו צד ויזואלי - לא צבעים, לא תמונות ולא אנימציה.
אז זה נכון במובן מסויים, אבל במהלך המשחק מסתבר שזה לא מדוייק. אמנם אין צבעים, אבל יש דימויים, שעשויים כולם בטכניקת ASCII art - שזהו האופן שבו דימויים נבנים מסימני מיקלדת, בדרך כלל באמצעות קוד. אז יש דימויים - אבל גם הם מבוססי טקסט, כך שזה בעצם משחק טקסט אחרי הכל.
בהתחלה המסך כמעט ריק. יש מונה שמספר לכם כמה סוכריות יש לכם, וצריך לבחור בין שתי אפשרויות - לאכול אותן, או להשליך על הרצפה. לא אגלה מה יש בהמשך, כי חלק מההנאה כאן היא שאתם לא יודעים. הכל בא בהפתעה. ואין ממש הוראות. זה לא רק משחק טקסט, אלא גם משחק גילוי, מאלה שבהם חלק מהזמן אתם מנסים לגלות איך בכלל משחקים.
דבר אחד אפשר להבין באופן עקבי - הרבה סוכריות זה טוב. סוכריות כאן הן כמו מטבעות זהב במשחקים אחרים.
בכלל, תפגשו הרבה קלישאות ממשחקים מוכרים ורגילים, אבל במובן מסויים ככל שהקלישאה יותר מוכרת, כך היא גם יותר מצחיקה כשנתקלים בה. יש המון הומור במשחק ומי שעשה אותו בקיא היטב בדפוסי משחק שונים, והוא בוחש בהם בהנאה.
אוכל לגלות כאן שבהמשך הדימויים גם זזים, ועליכם לעמוד במשימות שידרשו מכם זריזות ואסטרטגיה. תצטרכו גם לחשוב ולהשיב תשובות נכונות, ומי יודע מה עוד.
גם אני עדיין לא יודעת. זה משחק חדש, ועדיין לא הגעתי לסופו. כן, זה משחק שלוקח זמן. אבל לא בכל הזמן הזה אתם עסוקים במשחק. להיפך - הדרך הטובה לשחק בו היא להניח לו לרוץ בחלון צדדי, ולחזור אליו מדי פעם.
כי למרות שלפעמים נדרשת בו זריזות,המון פעמים צריך גם לחכות בסבלנות. ועושה רושם, שככל שמתקדמים בו יותר, הוא ממכר יותר, ויחד עם זאת - מקדישים לו פחות זמן רצוף...
כן, זה לא הפרדוכס היחיד כאן.
מה שבטוח - שום דבר לא בוער. הזמן כאן פועל לטובתכם.
בראשית המשחק אתם מקבלים קוד אישי שאיתו אתם חוזרים למשחק גם אחרי שכיביתם את המחשב - כדאי לשמור אותו מיד בהתחלה, ואת הקישור אליו לשים ב"מועדפים" של הדפדפן.
הסבלנות משתלמת. ברגע הראשון זה נראה משחק "רזה" וחיוור, מלא באותיות ומשעמם, אבל עם קצת סבלנות תקבלו משחק חכם ומאתגר, שיגרום לכם לחייך בכל פעם שתחזרו אליו.


עדכון:
כאן תוכלו למצוא את  candy box 2 wiki , כלומר את כל האינפורמציה על הדמויות ועל השלבים השונים.

גנן גידל דגן בגן

המשחק הזה מתחיל בזרע קטן ואלמוני, שגדל ומתפתח בכיוונים בלתי צפויים.
בעצם לא. נתחיל מהתחלה. כשהמשחק עולה אנחנו צופים בינתיים בפיל קטן, שדוהר לו בתוך גלגל ורוד.
גלגל ריצה, שכמוהו אפשר למצוא בכלובים של אוגרים ועכברים, שמשתמשים בו כדי לרוץ לשום מקום.
האם אפשר ללמוד מכך על המשחק כולו? במידה מסויימת כן. לא רק שפילים קטנים, מעופפים ומתרוצצים, מופיעים מדי פעם בהמשך, לא רק שפיל שמתפקד כעכבר הוא לא מהדברים המוזרים ביותר שתראו כאן, אלא גם מוטיב הריצה במעגלים מתמצת את מהות המשחק הזה, שהוא למעשה צעצוע אינטראקטיבי אינסופי במהותו.
שם המשחק הוא Mitoza.
מיטוזה הוא תהליך בו מתפצל גרעין התא לשני חלקים, בדרך להתפצלותו לשני תאים נפרדים, זהים לתא האב.
אלמנט החלוקה לשניים הוא יסודי ביותר במבנה המשחק, משום שבכל שלב ניצבות בפנינו שתי אפשרויות, ועלינו לבחור אחת מהן. כל בחירה תוביל אותנו במסלול התרחשויות שונה לחלוטין, אבל תמיד בסופו, איכשהו - פלופ! צונח לו שוב הזרע שאיתו התחלנו, עירום ואלמוני, ופתוח לאפשרויות חדשות.
הכל משתנה, אבל בסוף התוצאה זהה. ריצה במעגלים אמרנו?
אבל איזה מעגלים...  הכל מעוצב בסגנון פוטו-ריאליסטי מרהיב, קולות הרקע מדוייקים ועשירים, והמשחק יעלה חיוך על שפתיכם, מלווה בהרמת גבה או שתיים. יש סיכוי שגם אחרי שתכירו את כל האפשרויות, תרצו לחזור ולצפות בתרחישים החביבים עליכם שוב (ושוב.)
בי זה עורר דחף "לרוץ לספר לחברה", והרי אני עושה את זה כאן, למרות שזה לא בדיוק הזמן הכי מתאים בשבילי לכתוב כאן.
אבל אין לי ברירה, מאחורי המשחק הזה גיליתי עולם ומלואו.
האחראי הישיר למשחק הוא גל ממליה, מעצב ישראלי, שעומד גם מאחורי משחק ההרפתקאות הפירסומי של במבה . (אולי זה קצת בלתי צפוי , אבל מסתבר שזהו משחק מקצועי ועשוי היטב, שגם זכה להכרה בינלאומית.) זה הבלוג שלו, Baboon, שמלא דימויים מוטרפים שנמצאו על ידו ברשת.
שותפיו וחבריו לדרך ולעבודה הם אורן פייט, שעומד מאחורי הבלוג החביב עלי סמליל,
זיו מלצר,  ומיקי מוטס ( חובה להציץ!!!), גם הם מעצבים נפלאים.
כולם ביחד פירסמו (בסוף השנה שעברה) בלוג, שמתעד את מסעם המשותף לדרום קוריאה -  תמונות, הגיגים, דימויים ודיווחים קולינריים מפורטים - Hello kimchi.
אני לא יודעת איך באמת בדרום קוריאה, אבל בבלוג שלהם כדאי לבקר.

ולסיום, אם במהלך "מיטוזה" אתם מגלים מכשיר טלביזיה עגלגל, העבירו עליו את הסמן, ותראו רמזים של אנימציה . תקליקו, ותגיעו לדף הפרומו של המשחק Stop The Vom שמיקי מוטס וזיו מלצר עומדים להוציא לאור. מיועד לIPhone.
כן, שמתי כאן גם את הקישור אליו, ולו רק כנגד הסיכוי הקלוש שלא תגיעו לזה בעצמכם. מה לעשות, גם את זה אסור לפספס.

שכונה עם מנגינה

עוד צעצוע אינטראקטיבי שעושה מוזיקה!
מרכיבים כביש פתלתל, או ישר, ארוך, קצר או מעגלי, ומעצבים את הנוף לאורכו. לרשותכם עצים, בתים, פרחים ופנסי רחוב.
קליק על פריט כזה מקפיץ חלון שבאמצעותו אפשר לשלוט על הצליל שלו, או יותר נכון על התו המסויים בתוך משפחת צלילים.
(פנסי רחוב הם כלי הקשה, למשל)
מציבים מכוניות על הכביש ו...קדימה למנגינה. בכל פעם שמכונית חולפת ליד בית או פנס רחוב נשמע צליל מתאים, וכך יש לנו כביש שהוא בעצם פס קול. ממש פס.
לפני ששולחים את המכוניות לדרכן, אפשר לעבור עם העכבר לאורך הכביש ולהקשיב לצלילים, לצורך שיפורים אחרונים.
המכוניות נוסעות בקצב אחיד אבל את הפריטים לצד הכביש אפשר להניח במרווחים משתנים, וזה מה שקובע את הקצב. אפשר כמובן להציב אותם משני צידי הכביש, וכך ליצור פס קול יותר עשיר.
העיצוב נאיבי וחביב וההפעלה פשוטה, אבל כדי ליצור מנגינות של ממש יש להשקיע מחשבה, להקשיב היטב, ולתכנן את המסלול במדויק.
יש כאלה שעשו את זה, והכינו כך שכונות שמנגנות שירים של ממש. אפשר לצפות בתוצאות, וגם לחלוק את המנגינה שלכם עם העולם.
לטעמי, יש משהו מסורבל במקצת בהקלקה על הפריטים השונים, אבל אולי זה עניין של הרגל. על כל פנים, הצלילים מאפשרים משחק יצירתי לכל הגילאים, שמניב בקלות תוצאות מספקות, וצלילים נעימים.
וכמובן - מפתח מאד את השמיעה המוזיקלית - בעיקר אם מנסים לנגן מנגינה מוכרת וידועה מראש.
Isle of Tune

משחק חדש ל Vectorpark !

תומס הוא ביצה. הוא רוכב על חד אופן. בקלילות.
עם תנועת העכבר אתם יכולים למשוך אותו לאן שאתם רוצים. גם מחוץ למסך.
תומס ידווש בקלילות למסך אחר.
ביצה, כן. קוראים לו תומס.
רק בעולם הסוריאליסטי של Vectorpark זה נראה הגיוני. נו, טוב, זה באמת עולם שלא דומה לשום דבר אחר.
Seasons הוא פיתוח של כמה צעצועים קודמים בכיכוב אותה ביצה, או כאלה שעובדים על אותו עיקרון, שבו משהו עוקב אחרי תנועת העכבר שלכם. אלא שעד עכשיו היו רובם תרגילים ויזואליים של מסך אחד, וכאן יש לנו מסע בין שש סביבות שונות. כל אחת שונה מאד מן האחרת ,גם בצבעוניות, וגם במה שקורה על המסך כשתומס מדווש לאורכו ולרוחבו. מאידך, כולן מעוצבות בסגנון אחיד שאי אפשר לטעות בו, סגנון vectorpark.
טוב, זה לא ממש משחק. אין כאן משימות ומטרות, לא חידות ולא פאזלים. זה צעצוע שמבוסס על הסבלנות להשאר, ולא על הדחף להתקדם מהר לשלב הבא.
המפתח להנאה ממנו הוא לחרוש כל פינה במסך, ולראות מה קורה. תתנגשו, תכנסו, תצאו, תשאירו סימנים. יכול להיות שתמצאו את עצמכם משחקים בו יותר זמן ממה שציפיתם.

פתיתי שלג

צעצוע חביב שעשוי לקרר לכם את הראש בימים המהבילים הללו.
 Make a Flake  שייך לסוג המשחקים שמדמים "מלאכת יד" - אלא שבמקום לטרוח על ניירות ומספריים, ללכלך ולטאטא, לקמט ולקרוע, אפשר לעשות את זה באמצעות העכבר - לגזור, לראות את התוצאה, ואז למחוק או לשמור...
זוהי מכונה לייצור פתיתי שלג באמצעות מגזרות נייר. יש להתחיל תמיד משולי הנייר המקופל, לגזור כאוות נפשכם, ולצפות בתוצאה המפתיעה.
המשחק נוצר ב Barkley - חברת פרסום אמריקאית גדולה וותיקה, שהמוטו שלה הוא "לכל רעיון יש תאריך תפוגה ".   (המשפט מופיע בדף הבית של האתר, בלוויית תמונה מתאימה - של טייפ קסטות למשל. אם תרעננו את הדף תראו עוד שלל דוגמאות שממחישות את הרעיון ... ).
בקיצור, תאריך התפוגה של המשחקון הזה עשוי להגיע בחורף, אבל עד אז - זה בדיוק הזמן המתאים לראות קצת פתיתי שלג על המסך.

ויש עדכון - נזכרתי שהיה עוד משחק כזה, ומצאתי גם אותו - Snow Day.  האמת, הגרפיקה כאן הרבה יותר מעודנת ומתוחכמת, ויש גם היבט קהילתי - תוכלו לשמור את פתית השלג שלכם בצירוף הודעה, ולמצוא פתיתים של אחרים, וגם להגיב על הודעותיהם. הפתיתים נופלים ברכות במסך הפתיחה... זה הזמן להדליק את המזגן.

מעבדה לצלילים

היכנסו למעבדה של Andre Michelle. הוא עורך ניסויים בכלי תיכנות ומוציא תחת ידו הפעלות, משחקים וצעצועים, שלכולם אופי צנוע וניסיוני-משהו.
הפנינה שבגללה הכנסתי אתכם לכאן הוא הצעצוע המוזיקלי ששמו Pulsate. אפילו לא צריך לבזבז הרבה זמן על לשחק בו. הוא פשוט יכול ללוות אתכם ברקע כל מה שאתם עושים. יחד עם זאת, הוא בפירוש צעצוע אינטראקטיבי, היות ואתם הם אלה שקובעים את הטון.
בתחילה, המסך שחור ודומם, לא נותן שום רמז למה שאפשר לעשות - אם תקליקו פעם אחת תראו מעגל כתום ודק מתרחב ומתפשט בתוך השחור עד שהוא נגוז.
נתחיל שוב - קליק אחד, ואז שוב - עוד קליק. שני מעגלים מתרחבים ומתפשטים. הפעם, הם מתנגשים זה בזה. ההתנגשות משמיעה צליל רך, וגורמת להם להתכנס שוב. ושוב להתרחב. וזהו, מכאן אתם יכולים להמשיך בעצמכם. גודל המעגלים בעת ההתנגשות קובע את גובה הצליל, והצירופים אקראיים מספיק כדי שסדרות הצלילים לא יחזרו על עצמן.
מה שנותר לכם הוא להקליק לעצמכם כמה מעגלים (נסו מיקומים שונים, עיתוי חדש , כמות אחרת או אפילו להקליק אותם זה בתוך זה ) והרי לכם פס קול מרגיע ( או לא ...) שאפשר לצרף לכל פעילות משרדית מייגעת.
אם אתם רוצים להשקיע יותר מחשבה ויצירתיות, ולנגן ממש נסו את
wavepole-synthesizer שצריך ממש לנגן בו, אבל אפשר להוציא ממנו הרבה מאד
או ToneWheels ,שמייצר צליל מקצבי ומונוטוני משהו, אבל באמצעות רכיבים ניידים שניתנים לשליטה.
ואם אתם רוצים להתאמן בסקרצ'ינג - אז יש הדמיה גם לזה - Scratching.

לראות את הקולות

כמעט כל משחק מחשב מלווה במוזיקה. לפעמים פס הקול הוא חלק בלתי נפרד מהמשחק, מניע אותו, יוצר את האוירה הנכונה, או אפילו עוזר בפתרון, אבל תמיד נדמה לי שמשחק נטול אפשרות השתקה הוא סוג של חוצפה. הפעם - אין ברירה. בלי רמקולים זה לא עובד.
כולנו מכירים את העקרון לפיו עובדים נגני מוזיקה במחשב. אנחנו מנגנים קטע מוזיקלי, ובחלון הנגן אפשר לראות צבעים וצורות מסתחררים לפי קצב המוזיקה.
כשעקרון ההתאמה בין צליל לצורה הופך לאינטראקטיבי, כלומר כשיש לנו שליטה גם בצלילים וגם בדימויים ( ולא רק בבחירת מתכונת מסויימת ), הרי לנו צעצוע .
Macoto Yanagisawa  עוסק בין היתר בבניית מה שפעם היה מכונה "אורגן אורות".
בצעצוע המשוכלל יותר שלו - Noctiluca - תנועת העכבר משמיעה לנו צלילים, וגם מראה לנו צבעים וצורות. קליק אחד מעביר אותנו למתכונת חדשה של נגינה, ובכל פעם אנחנו מגלים יצירה שונה, שדורשת תנועה שונה.
Neon2 הוא צעצוע יותר סכמטי, שבו אנחנו יכולים לבחור בין שילובים של אפשרויות צליל וצבע ידועות מראש. גם כאן אפשר להנות ממגוון אפשרויות, אבל הוא לא כל כך גדול, ומאפשר פחות יצירתיות.
אלה שני צעצועים פשוטים, מתאימים לכל גיל, שכל מה שנדרש בהם הוא שליטה מינימלית בעכבר.
Inudge הוא משחק קצת יותר מורכב, שבנוי על עקרון תיבת נגינה. כאן באמת יש אפשרות לשלוט בכל צליל ולהלחין פס-קול מוזיקלי שכולל כלים שונים. כל כלי מיוצג על ידי גריד משבצות בצבע אחר. משבצת מסומנת משמיעה צליל, וכל הלוחות המשובצים מופעלים במקביל. אפשר להקשיב לכל תו ולבנות את רבדי הצלילים בצורה מחושבת, ואפשר גם לצייר את הצלילים באופן חפשי ולראות/לשמוע מה יוצא. כאן אפשר לשלוט גם בקצב ובווליום. זה צעצוע מאד אסטתי, ולמרות מורכבותו ושלל האפשרויות, יש בו משהו פשוט וקל להתמצאות. יש למשחק הזה מימד קהילתי, כי אפשר גם להקשיב ליצירות של אנשים אחרים, ולהתפעל מהמגוון שהמנגנון הזה מאפשר. למעשה, מתנהל Forum שלם שמספק עצות וטריקים למי שרוצה להעמיק בנושא.
Music Bounce הוא משחק שבנוי על עקרון דומה, אלא שהוא פועל בדרך הפוכה. כאן יחידות הצליל כבר מסומנות, ועלינו להפעיל כדורים שקופצים מ"שערים" בחלק השמאלי של המסך. אם הקפצנו את הכדור הנכון, הוא פוגע במשבצות המסומנות, והן משמיעות צליל. האתגר הוא להקפיץ את הכדורים כך שכל המנגינה תישמע. זה פחות "צעצוע", ויותר "משחק", כי המנגינות נתונות מראש, ומוצב בפנינו אתגר. מאידך, גם כאן יש מימד קהילתי,  כי יש אפשרות לערוך אתגרים עבור הזולת - וזה כבר יותר דומה לנגינה והלחנה.

מי שמתעניין בנושא ויזואליזציה של נתונים, מוזמן לעיין בטור הזה (מתוך הבלוג "קסטה", שעוסק במוזיקה בעידן הדיגיטלי )-
Kaseta. הטור עוסק בויזואליזציה של נתונים, ולא של צלילים, אבל מדובר בנתונים על מוזיקה, כך שזה בהחלט מעורר מחשבה גם בהקשר לצעצועים האלה.

צעצועים שעושים מוזיקה

יש לי אוסף גדול של משחקים שעוסקים במוזיקה. בינתיים, על קצה המזלג, שניים שהם יותר צעצועים מאשר משחקים. כלומר, אין צורך להגיע בהם להישגים, או לעמוד במשימות, אלא פשוט לנגן בהם כראות עיניכם.
האחד- Pantry , של Amanita Design הזכורים לטוב, מתרחש במזווה, שכל קליק על מה שמאוחסן בו יוצר סדרת צלילים, שמלווה באנימציה. תוכלו לשמוע מה יכולות לעשות צנצנות ריבה וסלים של תפוחי אדמה, ולחבר איתם קונצרט משלכם.

השני, La Pate a Son ,הוא הרבה יותר מורכב, היות ומדובר במכונת מוזיקה רבת מתגים, כפתורים וידיות. לוח המשחק נראה כמו מערכת אינסטלציה משוכללת, שמחוברת למערכת בקרה הפולטת חלקיקים צבעוניים. הצלילים משתנים בהתאם לסוגי הצינורות וה"ברזים" דרכם עוברים החלקיקים. המשחק מציע מערכים מוכנים מראש, ומומלץ בהתחלה לנסות ולהשפיע עליהם, ולהכיר כיצד פועל כל מתג במכונה. גם על הרכיבים עצמם אפשר להשפיע - לשנות את הכיוון שלהם, או לפעמים להשתיק את כל היתר ולשמוע אותם במבודד.
בשלב מתקדם יותר אפשר לאסוף רכיבים חדשים מהמסוע שבתחתית המסך, להוסיף אותם, או להחליף אותם באחרים. חשוב לשמור על רצף של צינורות, כך שהצליל יעבור דרך כולם. למרות שהאפשרויות הן אינסופיות, עדיין יש כאן גם סוג של פאזל שצריך להרכיב כדי שכל החלקים ינגנו.
האמת היא שלהסביר את המשחק זה קצת יותר מסובך מלשחק בו, ועדיף שתנסו לגלות בעצמכם איך זה עובד, כי במקרה הזה הגילוי הוא מהות העניין. העזה ומקוריות יובילו אתכם למנגינות שתאהבו לשמוע, אבל תוכלו גם להתפרע ולרקוח קונצרט רעש למופת. מה שבטוח - המכונה אף פעם לא תנגן את אותו הדבר.

מקורו של המשחק בחברה צרפתית בשם Lecieclesbleu ("השמיים הם כחולים" ). אחרי שתלחצו על enter במסך, תגיעו לדף הבית שלה, שמלא באינפורמציה על פעילותה. כדי להנות ממה שיש לה להציע שימו לב לשורת ריבועים קטנטנים בתחתית הדף. הם יובילו אתכם לכל הפרוייקטים המקוריים שנעשו שם. חלקם יידרשו התקנה של plug-ins שונים שהוכנו במיוחד. רוב הפרוייקטים קשורים בויזואליזציה של צלילים, וכולם מעניינים ואינטראקטיביים.

היצור הוא תבנית נוף מולדתו

אם יש לכם מצב רוח יצירתי, סבלנות וזמן, נסו את Caverns.

זה סוג של משחק Grow,  שמתרחש בסביבה שעל העיצוב שלה יש לכם שליטה. חלק מההנאה במשחק הוא עיצוב מחדש של פני השטח בחומרים/צבעים שונים. זה בעצם האופן שבו אתם יכולים להשפיע על הסביבה שקיבלתם, ולכן סוג כזה של משחקים מוגדר גם כ"ארגז חול" וירטואלי.

בין כל הגורמים בסביבה הזו יש יחסי גומלין שאת החוקיות שלהם אתם צריכים לגלות, אבל אין בהכרח התפתחות לינארית וסדר "נכון". חלק גדול מהזמן אתם אמורים מן הסתם לבהות במתרחש, ולנסות להבין מה קורה.
יצורים קטנים עולים מפני הקרקע, לכל אחד צבע, צורה והתנהגות משלו ( בהתאם לצבע הקרקע ממנה הם מגיחים ), הם מתרוצצים להם, נתקלים זה בזה, מתים, או יוצרים צורות חיים חדשות.
אתם צריכים לשחק עם הסביבה כך שיווצרו יצורים חדשים, כלומר לגלות איזה צבע עדיף לשים בכל מקום, וכמה ממנו בזמן מסויים, ייצור איזון אקולוגי אופטימלי. ברור שיש איזה הגיון שעומד מאחורי כל זה, אבל לא כל כך פשוט להיות אלוהי הפיקסלים.
מאידך, לאלוהים של הפיקסלים מותר גם לנוח, העולם לא יחרב אם אתם מניחים לו. בינתיים תוכלו לשמוע ברקע פס קול עם גוון מסתורי, וכל מיני קולות "סקוויק" של היצורים, שחיים את חייהם גם בלעדיכם.
הכל מעוצב בפשטות מירבית, באמצעות פיקסלים מרובעים, שיוצרים קוביות צבע מרובעות, ואין כאן שום קושי תיפעולי.
לעומת זאת צריך סבלנות להתבוננות מדעית ולהסקת מסקנות.

אם בכל זאת, סבלנותכם קצרה מדי מכדי להסיק את כל המסקנות בעצמכם, פנו לדף ההנחיות והפתרונות ב Jayisgames.
אחרי הכל, יש מטרה למשחק, ואתם אמורים לגלות איך נוצרים יותר מ 12 סוגים של יצורים.

ועל המשחק הזה אחראי אחד בשם Martín Sebastián Wain, שעומד מאחורי השם המסחרי TBAM, שזה ראשי תיבות של Two Bananas And Milk. לא פחות ולא יותר. באמצע המשחק הוא עשוי להציע לכם לעשות בשבילכם כל מיני דברים מצחיקים תמורת כסף, כמו אפילו לעצב במיוחד יצור אלמותי שיהיה רק שלכם. סתם, שתדעו עם מי יש לכם עסק. 

באנו חושך לגרש

המשחק הזה מתחיל בחושך. ואחרי שמצאנו איפה מדליקים את האור, אפשר כמעט להצטער שלא שיחקנו בחושך מספיק זמן. לא נורא, יש זמן. זה לא רק משחק, אלא גם צעצוע , צעצוע רשת. רצוי להתעכב, פשוט להנות ממה שאפשר לעשות עם הדברים, ומכמה יפה זה נראה.
קוראים לזה Windosill.
לאובייקטים השונים יש התנהגות פיזיקלית, כלומר הם מקפצים, מתגלגלים ומרחפים בצורות שונות בתגובה לתנועת העכבר, מגיבים באופן עצמאי, כל אחד בהתאם לתכונות החומר שלו.
חשוב לזכור כאן לא רק להקליק, אלא גם לגרור. מכל שלב של המשחק צריך להשיג קוביה, שתפתח את הדלת לשלב הבא.
אפשר לעבור שלושה שלבים בחינם, וכדי להמשיך, צריך לשלם 3 דולר. שווה. אבל גם אם לא בא לכם להתחיל לשלם ברשת, אפשר לעבור לדף הבית של Vectorpark ולהמשיך להנות מעוד צעצועים של אותו בית-יוצר. (כולל גם אחד שהוא יותר "משחק", ומעמיד את הסבלנות שלכם במבחן - Levers. )