פלא פלאים

Wonderputt הוא משחק שדומה להמון משחקים, ובכל זאת לא דומה לכלום.
העיצוב שלו מרהיב. גרפיקה תלת מימדית מונפשת, מלאה בהפתעות, שהופכות את הפעם הראשונה למסע גילוי.
האתגר לקוח ממשחקי ספורט - מיני גולף, או אפילו סנוקר - אתם חובטים בכדור קטן, והמטרה הראשונית היא להצליח לקלוע אותו לחורים שמזומנים לכם לאורך המסלול. כל קליעה מוצלחת משנה את פני השטח, ופותחת חורים חדשים.
התפעול לקוח ממיטב המשחקים הפיזיקליים, כך שההתנהגות של הכדור ושל פני השטח ריאליסטית ביותר, ועליכם לדייק בזוית החבטה ובעצמתה.
חלק מהאתגרים מזמן התמודדות לא כל כך פשוטה, ואפילו מצריכים אימון מסויים. לא מדובר רק בשליטה בכדור, אלא גם בפיענוח ההגיון של המסלול, מה שמקרב את המשחק במעט לענף הפאזלים.
אחרי הסיבוב הראשון, נפתח שלב נוסף במשחק, ותוך כדי החבטות אתם אמורים לאסוף בועות צבעוניות ולמלא בצבע את הקשת הנפרשת במרכז המבנה.
מכאן ואילך, כל מה שאתם יכולים לעשות הוא להמשיך ולחזור על אותו המסלול, ולנסות להשתפר.
אתם יכולים לפתוח את התפריט הראשי, לעקוב אחרי הישגכם ולהבין באילו מדליות אתם עשויים לזכות, אבל ההישגים הבאים לא יחוללו שום שינוי במהלך המשחק - לא יפתחו עוד שלבים, לא תגלו עוד מקומות, ולא תקבלו טכניקות חדשות. האמת שבשלב זה נשארתי עם טעם של עוד. הייתי רוצה לראות המשך לכל הדבר המופלא הזה.
אבל כנראה שאי אפשר לבקש הכל בבת אחת...
בכל מקרה, עד השלב שבו לא תמצאו יותר טעם להשתפר, המשחק הזה מספק חווייה מהנה, וזה כולל את המוזיקה ואת הצלילים.
את המשחק יצר Reece Millidge הבריטי, שבאתר הבית של הסטודיו שלו - Damp Gnat - תוכלו למצוא את כל מה שהוא יוצר.
מומלץ ביותר המשחק Icycle , שבו דמות ערומה על אופניים שועטת במסלול מושלג שמעוצב בצורה ייחודית ומדהימה.
חובה לחובבי המירוצים!
יש רק משחק אחד שדומה לWonderputt, והוא Adverputt - משחק מוקדם יותר של Millidge עצמו.
זהו למעשה משחק פירסומי, כשבכל חלק שלו מצוי קישור לאתר אחר. גם הוא חביב ביותר, אבל מנקודת מבט עכשווית נראה כטיוטה לדבר האמיתי.

איפה הסמרטוט? הלך לעבודה

אחד המשחקים הראשונים שהתלהבתי מהם, כשרק התחלתי להכיר את עולם המשחקים, הוא Ragdoll cannon .
המשחק הראשון נוצר ב 2008 ומאז יצאו לאור כמה מהדורות שלו. כל כך הרבה זמן עבר, שבעצם כמעט שכחתי לכתוב עליו. זה כבר נראה לי אפילו קצת מיושן ולא רלבנטי, אבל עובדה היא שהמשחק זוכה לעידכונים ולשיכלולים עד עצם היום הזה.
הקישור למעלה הוא למהדורה השלישית של המשחק, ממנה אפשר להגיע גם לארבע גרסאות נוספות, מוקדמות יותר. (מלוח הפתיחה של המשחק). מומלץ להתחיל בגרסה הבסיסית, הראשונה, לפני שממשיכים.
זה משחק שמשלב יריות ופאזל, והוא שייך לז'אנר משחקי הפיזיקה, כלומר- העצמים בו מתנהגים לפי חוקים פיזיקליים שמוכרים לנו מהמציאות היומיומית - מה שכבד נופל, מה שעגול מתגלגל, מה שגמיש קופץ וכו'
היבט היריות מגולם בתותח מתכוונן, שיש לפתח את השליטה בו כדי להצליח ולפגוע במדויק במטרה.
היבט הפאזל מגולם בעובדה שכדי לפגוע במטרה יש לחשוב על המהלך המדוייק שיתגבר על המיכשולים שניצבים בדרך. בכל שלב של המשחק מדובר במסלול מכשולים אחר שיש לפצח.
היבט הפיזיקה מגולם במה שנורה מתוך התותח - דמות מקלונית שהתנהגותה הפיזיקלית היא כשל בובת סמרטוטים.
וכך אתם יורים בובות סמרטוטים מתוך התותח, ומנסים להנחית אותן במקום הנכון, כדי לעבור למסלול מכשולים חדש.
הבובות נערמות, מתנגשות, מתפרקות, חפצים נופלים או נתקעים, אתם פותרים את החידה, ועוברים הלאה.

אז מה בעצם מצא חן בעיני ? קודם כל קסם לי העיצוב הפשוט, שבמקרה זה הוא אפילו לא חינני, אלא נראה כאילו צוייר בזה הרגע במחברת החשבון של תיכוניסט משועמם. אפשר לדמיין את המורה אוחזת בקצה אצבעותיה את המחברת המדובללת, ושואלת, במידה מסויימת של שאט נפש - "אההמממ, ומה זה צריך להיות" ? - ואז מחרימה את הכל לנצח.
אכן, יש משהו כמעט מפתיע בכך שאפשר ממש לשחק בשירבוטים האלה, ויותר מזה - הם מתנהגים כמו בובות סמרטוטים אמיתיות. משהו בניגוד הזה פשוט עובד.
Ragdoll canon 2 מעוצב בסגנון קצת אחר, של קולאז' שעשוי בעיקר מבדים ומגפרורים, אבל הוא חריג. בכל הגרסאות שאחריו חזר המשחק לסגנון הציור בעט כדורי על נייר של מחברת, או לפחות לצבעוניות כזו. עדיין נראה לי שהמהדורות הראשונות, הפשוטות ביותר, הן היפות ביותר, כי העיצוב שלהן אחיד ולא מנסה להתחכם.
מה עוד? ההתנהגות הפיזיקלית של בובות הסמרטוטים מוסיפה לכל מהלך תוצאות בלתי צפויות. קשה לתכנן בדיוק מה יתרחש. כל יריה ממשיכה להניע שרשרת של תגובות. כל צעד שתעשו ימשיך להשפיע על הצעד הבא. (תמיד אפשר, אגב, לחזור לנקודת ההתחלה, כי יש בהחלט מצבים שמהם אי אפשר להוסיף ולהתקדם.)
למרות שזה "משחק יריות" נדרש כאן איפוק ותכנון, ובזה יש עוד ניגוד שהופך אותו למעניין. מצד אחד, זה מאד משעשע להשתולל ולנסות להתקדם באמצעות ערמות של סמרטוטים שנורות בצרורות, אלא שהניקוד עולה ככל שמספר היריות קטן. כך, בעצם, האיפוק ושיקול הדעת הם שקובעים כאן, והמשחק דורש גם סבלנות והתבוננות.
בגלל תגובות השרשרת שנוצרות עדיף לפעמים לחכות ולראות איך מתפתח המצב לפני שלוחצים על ההדק פעם נוספת. בהחלט יכול להיות שהתנועה העצמאית של החפצים תעשה בשבילכם את העבודה.

את המשחק בנה ועיצב בחור רוסי המכנה את עצמו Jhonny_K שמתמחה במשחקי פיזיקה. רובם ככולם הפכו לפופולריים מאד, אבל לטעמי ב Ragdoll cannon יש משהו שאין כלל באחרים.
משחקי בובת סמרטוטים הם, כך מסתבר, ז'אנר ייחודי העומד בפני עצמו, וכאן תוכלו למצוא , לצד  Jhonny_K, עוד כמה משחקים דומים. האמת שיש משהו די מצחיק בהתנהגות הסמרטוטית, כל עוד מדובר בבובות כמובן.

תמים כמו כבשה ?

יש לי חולשה למשחקים שמצויירים ביד, וגם לכאלה שהרקע שלהם הוא נייר חום, או דף ממחברת. בעצם, כל מה שמכניס למסך אובייקטים "רדי מייד" - גפרורים, סלילי חוטים, מהדקים משרדיים.... יש לי די הרבה כאלה מחכים בתור להתייחסות כאן, אבל - כל הקודם זוכה.
ככה הגעתי לבדוק את המשחק הזה, Home Sheep Home ,שמשהו בעיצוב שלו רמז שמדובר כאן, לפחות, בסגנון שחביב עלי.
בעצם זה משחק לילדים, אבל זה לא אומר שהוא פשוט. יותר נכון - יש סיכוי שילדים יצליחו בו ביתר קלות (ממני). אני חייבת להודות שהשלבים היותר מתקדמים שלו היו מאתגרים מאד מבחינתי.
הרעיון משלב טכניקת פלטפורמה (קפיצות ממקום למקום באמצעות מקשי החיצים ) , מיומנות בהתמודדות עם אתגרים פיזיקליים ( שיווי משקל, תנועה וכו" )  ותכנון אסטרטגי של פעולות. שום דבר לא חדש.
אז מה מיוחד כאן ? הכבשים. שירלי הגדולה והשמנה, שון הצעיר הנמרץ, וטימי הקטן - כל אחד ופעייתו הוא. כמובן שמשקלם משפיע על אופן התנועה שלהם, דבר שיש לקחת בחשבון במסלול המכשולים. האופן בו הם לועסים, פועים ומפנים את מבטם, הופך את המשחק לחגיגת אנימציה. גם מי שלא רוצה להענות לאתגרים, מוזמן לטעום מחוויית הכבשים הזו ולהנות.
חלון המשחק תלוי על לוח עץ, (עם נעצים ומסמרים אמיתיים - אלא מה... ) בתוך מעטפת מאורגנת להפליא שבה מאוגדים סרטוני אנימציה, פעילויות לילדים ומשחקים רבים נוספים  - כולם סביב עולמם של הכבשים. מדובר בפורטל של סדרת אנימציה בשם Shaun the Sheep, שבמרכזה עדר כבשים, איכר שמתקשה לשלוט בהן, וכלב עצלן.
עדר הכבשים, שהכבש שון הוא הגיבור המרכזי שלו, הוא אוסף הכבשים התחמן ביותר שראיתם מעודכם. בפעם הבאה שמישהו מביט עליכם בעיני כבש, תהייו חשדניים. כבשים אינן תמימות, אם זה מה שהאמנתם עד עכשיו.
חלק מהפעילויות דורש הרשמה לאתר, אבל אפשר לראות כאן את כל סרטוני הסדרה, ובמקרה זה, זהו הרווח המרכזי מההיכרות עם המשחק.
ומה הפלא ? האחראים על יצירתם של הכבשים הם אלה שעשו גם את סרטי "וואלס וגרומיט" ! זה מה שקורה כשמקצוענים אמיתיים משתלטים על משחק פשוט.
אז לא תוכלו שלא ללכת בעקבות העדר, אל פורטל האב של סטודיו Aardman, שאחראי על כמה מהדברים הטובים ביותר שנעשו בתחום. החלק המעניין ביותר שם, לדעתי, הוא בסעיף about us - שם מרוכזים סרטונים של סיורים וירטואליים בסטודיו, ואפשר לראות כיצד נעשית אנימציית פלסטלינה מופלאה.

באנו חושך לגרש

המשחק הזה מתחיל בחושך. ואחרי שמצאנו איפה מדליקים את האור, אפשר כמעט להצטער שלא שיחקנו בחושך מספיק זמן. לא נורא, יש זמן. זה לא רק משחק, אלא גם צעצוע , צעצוע רשת. רצוי להתעכב, פשוט להנות ממה שאפשר לעשות עם הדברים, ומכמה יפה זה נראה.
קוראים לזה Windosill.
לאובייקטים השונים יש התנהגות פיזיקלית, כלומר הם מקפצים, מתגלגלים ומרחפים בצורות שונות בתגובה לתנועת העכבר, מגיבים באופן עצמאי, כל אחד בהתאם לתכונות החומר שלו.
חשוב לזכור כאן לא רק להקליק, אלא גם לגרור. מכל שלב של המשחק צריך להשיג קוביה, שתפתח את הדלת לשלב הבא.
אפשר לעבור שלושה שלבים בחינם, וכדי להמשיך, צריך לשלם 3 דולר. שווה. אבל גם אם לא בא לכם להתחיל לשלם ברשת, אפשר לעבור לדף הבית של Vectorpark ולהמשיך להנות מעוד צעצועים של אותו בית-יוצר. (כולל גם אחד שהוא יותר "משחק", ומעמיד את הסבלנות שלכם במבחן - Levers. )