לא בוחרים במי להתאהב

למרות שיש זומבים במשחק, i saw her standing there הוא בעצם סיפור אהבה נוגע ללב.
לא תראו שם דם ולא תשמעו צרחות, ואין את כל הגועל נפש שבדרך כלל מאפיין משחקים עם זומבים. להיפך. המשחק מלווה בצלילי גיטרה ( שאפילו נמאסים קצת אחרי זמן מה ), ויכול לזכות בתואר כבוד על מינימליזם עיצובי. רוב הדמויות עשויות מלבן פשוט עם ראש עגול מעליו והן מקפצות במרחב ריק למדי. כל שלב מלווה במשפט, שנותן להתרחשות מעין אופי פיוטי, והופך את הסיטואציה לכמעט נוגעת ללב.
הדמות שלכם היא בחור תמים שהתאהב בבחורה, אך כשהתקרב אליה, גילה שהיא זומבית, ולכן מסוכנת למגע. הדרך היחידה להפגש איתה היא כשהוא מצליח להכניס אותה לתוך כלוב. כדי לעשות זאת הוא צריך למשוך אותה אחריו, אך גם להתחמק ממנה, עד שהיא בתוך הכלוב. הבחורה מצדה מאוהבת גם היא, ואם אתם נופלים לתהום או נפגעים מזומבים אחרים ליבה נשבר.
אל תטעו, למרות המינימליזם הגרפי יש כאן אתגר לא מבוטל, ותצטרכו מיומנות זינוק לא פשוטה כדי להלחם בזומבים, להתחמק מהם, ולהצליח למשוך את אהובתכם לתוך הכלוב מבלי להפגע. המשחק מתחיל פשוט למדי, אבל הולך ונעשה אינטנסיבי יותר ויותר.
עדיין לא הגעתי לסוף, אבל מספרים שהסוף מפתיע. זומבים או לא - האהבה כנראה מנצחת.
מיועד בהחלט למי ששולט היטב במקשי החיצים.
המשחק נוצר ע"י krangGAMES שבאתר הבית שלהם אפשר למצוא עוד כמה משחקים מוצלחים שהוציאו לאור. מי שמעוניין במוסיקה שמלווה את המשחקים - אפשר להאזין לה כאן בדף הbandcamp של החברה, ואפילו להוריד את כל האלבומים במחיר שתבחרו (אין מינימום, זה נתון לשיקולכם ).

איפה הסמרטוט? הלך לעבודה

אחד המשחקים הראשונים שהתלהבתי מהם, כשרק התחלתי להכיר את עולם המשחקים, הוא Ragdoll cannon .
המשחק הראשון נוצר ב 2008 ומאז יצאו לאור כמה מהדורות שלו. כל כך הרבה זמן עבר, שבעצם כמעט שכחתי לכתוב עליו. זה כבר נראה לי אפילו קצת מיושן ולא רלבנטי, אבל עובדה היא שהמשחק זוכה לעידכונים ולשיכלולים עד עצם היום הזה.
הקישור למעלה הוא למהדורה השלישית של המשחק, ממנה אפשר להגיע גם לארבע גרסאות נוספות, מוקדמות יותר. (מלוח הפתיחה של המשחק). מומלץ להתחיל בגרסה הבסיסית, הראשונה, לפני שממשיכים.
זה משחק שמשלב יריות ופאזל, והוא שייך לז'אנר משחקי הפיזיקה, כלומר- העצמים בו מתנהגים לפי חוקים פיזיקליים שמוכרים לנו מהמציאות היומיומית - מה שכבד נופל, מה שעגול מתגלגל, מה שגמיש קופץ וכו'
היבט היריות מגולם בתותח מתכוונן, שיש לפתח את השליטה בו כדי להצליח ולפגוע במדויק במטרה.
היבט הפאזל מגולם בעובדה שכדי לפגוע במטרה יש לחשוב על המהלך המדוייק שיתגבר על המיכשולים שניצבים בדרך. בכל שלב של המשחק מדובר במסלול מכשולים אחר שיש לפצח.
היבט הפיזיקה מגולם במה שנורה מתוך התותח - דמות מקלונית שהתנהגותה הפיזיקלית היא כשל בובת סמרטוטים.
וכך אתם יורים בובות סמרטוטים מתוך התותח, ומנסים להנחית אותן במקום הנכון, כדי לעבור למסלול מכשולים חדש.
הבובות נערמות, מתנגשות, מתפרקות, חפצים נופלים או נתקעים, אתם פותרים את החידה, ועוברים הלאה.

אז מה בעצם מצא חן בעיני ? קודם כל קסם לי העיצוב הפשוט, שבמקרה זה הוא אפילו לא חינני, אלא נראה כאילו צוייר בזה הרגע במחברת החשבון של תיכוניסט משועמם. אפשר לדמיין את המורה אוחזת בקצה אצבעותיה את המחברת המדובללת, ושואלת, במידה מסויימת של שאט נפש - "אההמממ, ומה זה צריך להיות" ? - ואז מחרימה את הכל לנצח.
אכן, יש משהו כמעט מפתיע בכך שאפשר ממש לשחק בשירבוטים האלה, ויותר מזה - הם מתנהגים כמו בובות סמרטוטים אמיתיות. משהו בניגוד הזה פשוט עובד.
Ragdoll canon 2 מעוצב בסגנון קצת אחר, של קולאז' שעשוי בעיקר מבדים ומגפרורים, אבל הוא חריג. בכל הגרסאות שאחריו חזר המשחק לסגנון הציור בעט כדורי על נייר של מחברת, או לפחות לצבעוניות כזו. עדיין נראה לי שהמהדורות הראשונות, הפשוטות ביותר, הן היפות ביותר, כי העיצוב שלהן אחיד ולא מנסה להתחכם.
מה עוד? ההתנהגות הפיזיקלית של בובות הסמרטוטים מוסיפה לכל מהלך תוצאות בלתי צפויות. קשה לתכנן בדיוק מה יתרחש. כל יריה ממשיכה להניע שרשרת של תגובות. כל צעד שתעשו ימשיך להשפיע על הצעד הבא. (תמיד אפשר, אגב, לחזור לנקודת ההתחלה, כי יש בהחלט מצבים שמהם אי אפשר להוסיף ולהתקדם.)
למרות שזה "משחק יריות" נדרש כאן איפוק ותכנון, ובזה יש עוד ניגוד שהופך אותו למעניין. מצד אחד, זה מאד משעשע להשתולל ולנסות להתקדם באמצעות ערמות של סמרטוטים שנורות בצרורות, אלא שהניקוד עולה ככל שמספר היריות קטן. כך, בעצם, האיפוק ושיקול הדעת הם שקובעים כאן, והמשחק דורש גם סבלנות והתבוננות.
בגלל תגובות השרשרת שנוצרות עדיף לפעמים לחכות ולראות איך מתפתח המצב לפני שלוחצים על ההדק פעם נוספת. בהחלט יכול להיות שהתנועה העצמאית של החפצים תעשה בשבילכם את העבודה.

את המשחק בנה ועיצב בחור רוסי המכנה את עצמו Jhonny_K שמתמחה במשחקי פיזיקה. רובם ככולם הפכו לפופולריים מאד, אבל לטעמי ב Ragdoll cannon יש משהו שאין כלל באחרים.
משחקי בובת סמרטוטים הם, כך מסתבר, ז'אנר ייחודי העומד בפני עצמו, וכאן תוכלו למצוא , לצד  Jhonny_K, עוד כמה משחקים דומים. האמת שיש משהו די מצחיק בהתנהגות הסמרטוטית, כל עוד מדובר בבובות כמובן.

גשם של מטאורים

הרס עולמות לא נראה מעולם יפה כל כך !
במשחק Effing Meteors הסמן שלכם הוא מעין "שואב אבק" של מטאורים. בתנועות זהירות ומיומנות אתם אמורים לאסוף מטאורים צבעוניים שניתכים מהשמים, לצבור משקל ונפח, ולהטיח אותם בעולם שמתחת, השורץ יצורים קדמונים.
המשחק הזה לא ממש מתוחכם, וגם די קצר ( אתגר ידידותי ביותר לשחקנים לא מיומנים בכל הגילאים ), אבל העיצוב שלו מרהיב! לטעמי.
כשמדברים על "עולמות" ו"יצורים" אין הכוונה כאן לקיטש תלת מימדי, אלא לצבעוניות מרהיבה, דו מימדית, וצורות גיאומטריות מופשטות.
בכל שלב עליכם להרוס עולם אחר, אבל כל עולם כזה, וגם חזיון ההרס שלו, הוא מופת לעיצוב גרפי חינני.
המוזיקה נמרצת ותזזיתית (ואפשר לכבות אותה אם נמאס לכם). לעומתה, תנועת העכבר אמורה להיות דוקא די עדינה וממוקדת. ניגוד מעניין לשלל הפיצוצים שמנגנון ההרס המטאורי מחולל.
למרות שהמשחק לא מסובך, כל שלב מציב אתגרים שונים וחדשים להתמודד איתם, כך שאין זה סתם משחק יריות חדגוני. חוץ ממיומנות וזריזות, יש כאן גם עניין של טקטיקה.
כל מה שנותר הוא להתאמן על הדרך שבה אתם שולטים במטחי המטאורים, ולהשיג תוצאות טובות יותר בזמן קצר יותר.
המעצב המוכשר הוא Greg Wohlwend שאתר הבית היפה שלו שווה ביקור, והוא זה שעיצב את  Solipskier שכבר כתבתי עליו כאן בהתלהבות.

זיקוקים לשנה החדשה

צריך כאן לכוון, לירות, ולחמוק מאויבים, כל זה במהירות מירבית.
בהתחלה אתם מקבלים יצור קטן, ולא כל כך משוכלל, אבל ככל שאתם מתקדמים במשחק נפתחת לכם אפשרות להיות יצור חזק, שיורה לכל הכיוונים.
האויבים הם רבים, ויש להם צורות שונות. כל אחד גם נע באופן אחר. הם מתנפלים עליכם גלים גלים, ואתם יורים בהם צרורות של פיקסלים. אם פגעתם, מתנפץ כל אוייב לעשרות פיקסלים ציבעוניים. לכל אחד ניקוד שונה - אם פגעתם בו, זכיתם בנקודות, ואם הוא התנגש בכם - יורדות לכם נקודות.
כל קליק הוא מטח פיקסלים, ויש שלב במשחק שבו מתאפשרת לחיצה רציפה לצורך יריות בלתי פוסקות.
התנועה של העכבר, בלי קשר לקליקים, גם מסובבת את היצור שלכם, וגם מפזרת את הפיקסלים המתעופפים במסך. לפעמים לא צריך לירות הרבה, ודי לטאטא את הפיקסלים לכל עבר. אויבים מתפוצצים מפוצצים גם את שכניהם, והמסך מתמלא באלפי זיקוקים צבעוניים.
אלו בסך הכל פיקסלים ציבעוניים, אבל זה כל כך יפה, שאתם מוצאים את עצמכם משחקים לא רק כדי לנצח, אלא גם כדי להתבונן בחגיגה הצבעונית.
במהלך המשחק נפתחות לכם אפשרויות להשתמש בגיבורים חדשים, עם תכונות שונות. ככל שמתקדמים, זה יותר קל, אבל נחמד גם לחזור לאחור. השלב שהגעתם אליו נשמר לכם תמיד, גם אם סוגרים את המשחק  (אם משחקים על אותו מחשב, כמובן ). ואפילו המוזיקה לא רעה.

Pixel